בעיניי זה יום עצוב, יוסי הוא אגדת כדורגל ישראלית. כמי שהיה עם יוסי בהרבה רגעים במהלך הקריירה - בנבחרת, בספרד, במכבי חיפה - אני יכול לומר שמעבר לכישרון הגדול שלו, הוא שחקן שכולם בחדר ההלבשה אוהבים.
הוא אחד השחקנים הגדולים של מדינת ישראל, שעשה קריירה בלתי רגילה בקנה מידה עולמי. אנחנו מדינה קטנה, ולראות שחקן ישראלי ששיחק בקבוצות כל כך גדולות זה הישג גדול. בנוסף, הוא שיאן ההופעות בנבחרת ישראל, שייצג את ישראל בכל כך הרבה משחקים ומשימות.
מה שמסמל יותר מכל את יוסי במשך כל השנים זה הווינריות שלו, החדווה, התשוקה, הפשטות והדרך שלו. הוא תמיד הלך עם מה שהלב שלו אמר, בלי לתת לרחשים מהצד להשפיע.
הדור הצעיר של היום צריך להסתכל על הקריירה של יוסי וללמוד ממנה. מעבר לכישרון, כדי להחזיק כל כך הרבה שנים בטופ של הכדורגל, באירופה וישראל, נדרשת הרבה עבודה, אימונים, משמעת עצמית. זה מה שיוסי ניסה לשדר לכולם לאורך כל הקריירה.
לגבי הקריירה החדשה של יוסי כמנהל מקצועי בבית"ר ירושלים, אני חושב שיוסי חי בשביל הכדורגל, יודע מה זה כדורגל. ניהול מקצועי זה תפקיד מאוד מורכב. כשאתה משחק אתה מביא את הכישורים שלך, ואני בטוח שכמו שהוא היה כשחקן, לאט לאט הוא ילמד את המקצוע ויבין איך להתנהל ואיך לבנות קבוצה.
מבחינה מקצועית יש ליוסי עין טובה לבחור שחקנים. ככל שילמד את ההתנהלות, וצריך לזכור שבית"ר ירושלים נחשב לאחד המועדונים הגדולים אך גם הקשים לניהול, אני חושב שיוסי יכול להצליח. הקהל אוהב אותו, אם יתנו לו סבלנות, כוח וזמן, אין לי ספק שהוא יצליח.