אחרי המשחק המרשים והאיכותי מול סקוטלנד ביום חמישי, כולנו ספרנו את הדקות לקראת המשחק החשוב הערב (ראשון) מול אלבניה. כולנו נשאנו עמנו ציפייה גדולה ברצון לראות המשכיות מבחינת היכולת, אבל יותר מהכל, מבחינת הגישה, המחוייבות והרצון שראינו בגאווה ביום חמישי, כל זאת עם תקווה וציפייה שזה יחזור על עצמו גם הפעם.
המאמן האוסטרי של הנבחרת, אנדראס הרצוג, עלה למשחק מול האלבנים עם אותו מערך ושינוי בודד בהרכב, כאשר תומר חמד פתח על חשבונו של בן שהר הפצוע. פתיחת המשחק בישרה על אופטימיות מבחינת נבחרת ישראל, שהחלה את המשחק בהתלהבות גדולה ושילוב של אגרסיביות ולחץ גבוה, שהניבו שער ראשון שכל כולו אריאל הרוש.
שוערה של הפועל באר שבע סיפק הוצאת כדור מדהימה מתיבת החמש לכיוון חמד, שהשתלט יפה מאוד מהאוויר, גלגל לרשת וקבע 0:1 סופר חשוב ומשמעותי לטובת ישראל בשלב די מוקדם של פתיחת המשחק. מה שקרה מרגע הבקעת שער היתרון של ישראל, היה לא ברור מבחינתנו. במקום להמשיך עם המומנטום החיובי לאחר הבקעת שער היתרון, דווקא האלבנים השתלטו על המשחק באופן טוטאלי.
נבחרת ישראל נסוגה אחורה יתר על המידה ויצרה פערים גדולים בין ההגנה לקישור ובין הקישור לחלק הקדמי. בכך, למעשה איבדנו את האפקט של משחק הלחץ, מה שהפך את המשחק שלנו למבולגן. בנוסף, נרשמה גם עייפות, שנובעת ככל הנראה מאינטנסיביות של שני משחקים בשלושה ימים. פרמטר שבא לידי ביטוי בחוסר ריכוז ואיבודי כדור לא מעטים ב-45 הדקות הראשונות.
מי שהשאיר אותנו במשחק ברגעים הפחות טובים שלנו היה אריאל הרוש, שהציג יכולת מצוינת, שקט נפשי וחדות שעזרה לנבחרת לרדת למחצית עם יתרון שברירי ואופטימיות זהירה לקראת המחצית השנייה. השחקנים חזרו מחדרי ההלבשה למחצית השנייה, שנפתחה עם חילוף מאולץ בעמדת הבלם, כאשר שיר צדק נכנס במקומו של איתן טיבי שנפצע. עם זאת, הנבחרת שמרה על אותו מערך ונראתה טוב יותר מאשר במחצית הראשונה.
בכל זאת, חשוב לציין כי עדיין זה רחוק ממה שאנחנו מצפים מהנבחרת, הן מבחינת איכות והן מבחינה פיזית וטקטית. בכל הפרמטרים הללו האלבנים גברו עלינו, בעיקר בשל העייפות הבולטת שאחזה בחלק גדול משחקנינו. עייפות שבלטה בעיקר אצל אלי דסה וטאלב טוואטחה, שהיו מאוד משמעותיים במשחק הקודם ותקפו ללא הרף, אך הפעם נראו תשושים וכבויים. חומר למחשבה עבור הרצוג לקראת ההמשך.
נקודה נוספת חשובה למחשבה היא הנחיתות הבולטת שלנו בכל מה שקשור לכדורי הגובה, בהם לאלבנים היה יתרון מוחלט. על כך, הרצוג צריך לתת את הדעת לקראת המשך הדרך. המחצית השנייה הייתה אמנם בשליטה אלבנית, בעיקר בשל חוסר צמצום פערים בין ההגנה לקישור. אך למרות זאת, הצלחנו לצאת למספר רב של התקפות מעבר מהירות והגענו כמו כן, גם למצבים טובים. אך גם במקרה הזה, בשל תשישות וקבלת החלטות לא נכונה, פספסנו את הבקעת השער השני בשלב מוקדם יותר של המחצית השנייה.
למרות כל זאת, קיבלנו את השער השני דווקא בחלק השני של המחצית השנייה. אלבניה שלחה המון שחקנים קדימה והפקירה את החלק האחורי ודיא סבע, שנכנס כמחליף במקום חמד, כבש את שער הבכורה שלו במדי הנבחרת עם בעיטה מחוץ לרחבה לרשת של תומאס סטראקושה. השער של חלוץ הפועל באר שבע סגר למעשה עניין בדרך לניצחון שני ברציפות בשלושה ימים.
מדובר בעיקר בניצחון של אופי והקרבה, שחקנים שסחטו את עצמם עד מעבר למקסימום למען הנבחרת. יש לציין באופן יוצא דופן מעל כולם את אריאל הרוש, אני חושב במשחק חייו. אחריו, בירם כיאל ודור פרץ, שרשמו גם הם משחק מעולה ודחפו את הנבחרת ביום פחות טוב מבחינת איכות. הכחולים-לבנים הוכיחו אופי חזק ולב רחב שגורמים לכולנו להיות גאים בשחקנים שהחזירו לנו את הצבע לפנים.
ההקרבה של הנבחרת החזירה את האמון של הקהל בכדורגל הישראלי, שהיה במעמד של שפל מתמשך בתקופה האחרונה. אתם הוכחתם לכולנו בשני המשחקים האחרונים שאנחנו פה, יש לנו מה למכור ויש לנו למה לצפות. רק תמשיכו עם אותה גישה, מחוייבות, הקרבה, נשמה ולב גדול, זה בא לפני היכולת וזה מה שהיה חסר לנו.
תנסו לייצר המשכיות ויציבות, יש לכם עוד המון לאיפה למתוח את עצמכם הלאה, המקסימום עוד רחוק מבחינתכם. תאמינו שאתם כבר בדרך לשם, אני מבטיח לכם, אנחנו לא ניתן לכם לעצור את עצמכם בדרך הקסומה לחלום.