קשה להבין מה ב"ש עשתה, מכבי חזקה יותר

את הטור הראשון שלי אני רוצה להתחיל עם התייחסות לימים הסוערים שעברו על ליגת העל בחלון ההעברות ובמיוחד בימיו האחרונים. צריך לדעת כמובן בדיוק מה קרה בתוך המועדון כדי להבין את הנסיבות, אך מבחוץ, אני מתקשה מאוד להבין את השינויים שעשתה הפועל באר שבע. ראשית, אני חושב שגיא חיימוב היה פקטור גדול באליפות שלה בעונה שעברה.

השוער נתן לאלופה נקודות והייתי מאוד מופתע מכך שמבחינת שיקולי כדורגל, המועדון נתן לו ללכת. חיימוב טוב בבניית המשחק, הוא מארגן את המשחק של קבוצתו, אחד כזה שהיה הכרחי מאוד במאבק שלה אשתקד וברגעי מפתח כשהיו צריכים אותו, הוא נתן לאדומים את הנקודות.

טוני וואקמה (איציק בלניצקי)

כמובן, אי אפשר שלא להתייחס למכירתו של טוני וואקמה - היה לו את מה שאני קורא לו מעיניה של מכבי תל אביב – ה"זהבי פקטור". כשהיה על המגרש, הוא תמיד יצר תקווה אצל החברים שלו לקבוצה וגם ביציע. כשפיגרו 2:0, 10 דקות לסיום, האמינו שאפשר לנצח בזכותו. הוא יצר אמונה בתוך המועדון, כך שהייתי מעט מופתע כי הוא הלך במחיר דיי נמוך, בטח כאשר לוקחים בחשבון שהם שילמו יותר עבור המחליפים שלו. 

שחקן נוסף הוא דן איינבינדר, שחקן משמעותי בעמוד השדרה של המועדון. בן שהר כמעט ועזב גם כן, עוד שחקן מהשלד המרכזי של הקבוצה. בסופו של דבר, מדובר בהמון שינויים שהתרחשו בפרק זמן קצר. אין לי שום ספק לגבי דיא סבע ונייג'ל האסלביינק, הם שחקני כדורגל טובים. העניין הוא שאני מרגיש עכשיו קצת אחרת לגבי הדרומיים, תמיד הרגשתי שהם קבוצה שיכולה לשחק בכל שיטה.

נייג'ל האסלביינק (מרטין גוטדאמק)

אם הם היו צריכים לשחק על מתפרצות כדי לנצח, הם עשו זאת. אם היו צריכים להכריע דרך נייחים, היו להם את השחקנים לכך. כשהיו צריכים לשחק כדורגל ישיר, התקפי ויוזם, היה להם את הסגל לכך. כעת, אני לא בטוח שזה המצב ואני מרגיש שאצל האלופה איבדו חלק מהפיזיות שלהם, חלק ממה שהפך אותם לקשים מאוד להכנעה. הם היו חזקים, גבוהים, ואני מרגיש שהם איבדו את זה קצת. 

אני לא יודע מה הוביל להחלטות שקיבלו אצל האדומים, המעגל הטבעי של כל מועדון הוא שיש 11 שחקני הרכב שברוב המקרים אתה יודע בדיוק מי אלו ה-11 האלה, ויש את שחקני הסגל. במעגל טבעי, כשאתה מחפש להכניס דם חדש, שחקני הסגל עוזבים וה-11 הללו נשארים כדי להילחם אל מול השחקנים החדשים, וכך יכול להיווצר מצב שבו אתה משפר את הסגל כי הבאת שחקנים חדשים שמצליחים להוריד שחקן מה-11 אל הספסל. אולם, אצל האלופה מהדרום עשו ההפך, מי ששיחקו הרבה - הלכו, ומי ששיחקו פחות - נשארו. עשו מהלך הפוך מבחינת הרעיון ולכן כתבתי שאני מאוד מופתע ממה שהתרחש שם. 

שחקני מכבי ת"א חוגגים (רדאד ג'בארה)

העונה של האלופה החלה באופן לא יציב אבל בוא נהיה כנים, היא זכתה בשלוש אליפויות ברצף ואת זה אי אפשר לקחת ממנה. גם אנחנו ניסינו אז לעשות שינוי כשערן זהבי הלך, הבנו שאנחנו חייבים להביא שחקנים אחרים כי שחקן של 40 שערים אי אפשר למצוא. האלופה סובלת כעת ותסבול מהשינויים האלה עוד בהמשך, אולם עכשיו אני סבור שלמכבי יש את קבוצת השחקנים הטובה ביותר לזמן הנוכחי.

זה לא רק שיש לצהובים הרבה אופציות בעמדות שונות, זו בעיקר העובדה שיש למכבי אמצע חזק ומרובה בשחקנים שזוכים בכדורים. אני חושב שההגנה התייצבה וזה רק ישתפר, יעזור לשחקני ההתקפה להתרכז יותר בהתקפה מאשר במשימות הגנתיות. כאשר הקישור סובל, כולם צריכים לעבוד כדי לפצות על כך, אבל כשהקישור יציב וההגנה יציבה, אז ההתקפה יכולה להתרכז רק בהתקפה. שחקנים כמו אלירן עטר ועומר אצילי יכולים עכשיו להתמקד יותר בשליש האחרון, זה מפתח חשוב לעונה הזאת. 

עומר אצילי (חגי מיכאלי)

בכל הנוגע להכנסת השחקנים הצעירים ואלו שגדלו במועדון, צריך לציין כי במכבי שמרו את השחקנים הטובים ביותר אצלם וזה עבורי הדבר הבריא לעשות. כולם הרגישו שיש מאמן חדש, שיש מקום לשינוי ו-ולדימיר איביץ’ הראה שהוא לא מפחד לתת דקות לשחקנים צעירים, אם הם ראוים לכך. אני חושב שהרבה אנשים אולי לא מבינים, או אולי לא רואים באותו האור את מה שאנחנו ראינו אצל המועדון הצהוב.

ניסינו במשך הרבה זמן להוביל למהלך של בניית ליגת מילואים עבור אותם חבר'ה צעירים אבל מבחינה בסיסית, כלכלית, זה לא התאפשר ומועדונים אחרים לא זרמו. לכן, החלטנו למצוא אלטרנטיבה שבה השחקנים יוכלו להמשיך את ההתקדמות שלהם בצורה מבוקרת. אני מאמין ששחקנים טובים תמיד יגיעו לאיפה שהם צריכים להגיע, אבל אם הם היו נשארים במכבי, הם לא היו ברמה שהם נמצאים בה עכשיו. השיתוף פעולה עם רמלה ולאחר מכן ההחלטה לתת להם לעבור למועדונים בליגת העל, היו מצוינים עבור מכבי.

עלי מוחמד ודן גלזר במאבק על הכדור (נעם מורנו)

אגלה לכם משהו לגבי דן גלזר, עבורי כבר בעונה שעברה הוא היה שחקן שמאוד לא היינו סגורים אם צריך לתת לו ללכת בהשאלה והאם לא כדאי להשאיר אותו אצלנו למרות גילו הצעיר. מה שכן היה לנו ברור הוא שצריך לשלוט בעתיד שלו כי יש לו את ה-DNA של המועדון הצהוב. השאלה הייתה אם להשאיר אותו או לא, בעקבות צפי של כמות דקות. בדיעבד, עם הפציעות הרבות שהיו לנו באמצע, היינו יכולים להשאיר אותו והוא היה עוזר לנו מאוד ומשחק לא מעט. אבל זה בדיעבד. מצד שני, המעבר למכבי נתניה נתן לו את ה"אקסטרה" כדי להיות השחקן שהוא עכשיו. ממנו אני ממש לא מופתע. 

עוד שחקן שמשתלב היטב במכבי החדשה הוא רוסלן ברסקי. תמיד חשבנו שהכישרון שם ולכן דאגנו שיהיה לו חוזה במועדון בכל רגע נתון כי הוא שחקן טוב, אבל העונה אני מרגיש שהוא טוב יותר והוא מקבל יותר דקות ממה שציפו. גם על שחר פיבן ראינו במ.ס אשדוד שהוא יכול להיות שחקן שמתאים לקבוצה ולהילחם על דקות משחק. כמו כן, אני חושב שלמתן חוזז הייתה עונה טובה כמושאל, הוא דריבליסט ושחקן יצירתי, גם ליונתן כהן הייתה עונה טובה אבל יש תחרות גדולה על העמדות שלהם. השחקנים האלה עברו דרך ובמקרה הטוב ביותר היה ברור שהם יחזרו תוך שנתיים או שלוש שנים למכבי. הם עבדו קשה, הם השקיעו המון עבודה בעצמם וזה טוב למכבי, לעתיד שלה, שהשחקנים האלה שייכים לה ומשחקים ומתפתחים אצלה. 

דן איינבינדר (איציק קדוש)

כתבתי הרבה על ב”ש ועל הצהובים, אבל צריך לגעת גם במכבי חיפה. הדעה האישית שלי, מבחוץ, היא שהקבוצה מהכרמל הייתה יכולה להרוויח מהסיטואציה של האלופה וסגניתה הקיץ. היו ישראלים טובים מאוד "על המדף" כמו בן שהר ואופיר דוידזאדה לפני שמכבי החזירה אותו, כמו גם דן איינבינדר. בחיפה עשו עסקה טובה עם חיימוב, אבל הייתה להם אפשרות אמיתית לחזק את הסגל הישראלי בעוד 2-3 שחקנים משמעותיים והם לא עשו את זה.

הם הביאו זרים טובים ממה שנראה לי, ג'ורג' מנדז'ק שחקן שהוצע לכמה קבוצות בישראל במשך השנים אז חיפה יודעים מי הוא, אבל הייתי בטוח שהם ינצלו את השינויים בב"ש ואת זה שהצהובים לא יכולים לקנות שחקנים ישראלים. הייתי בטוח שהם יקפצו על השחקנים האלה, אולם אין לי מושג למה זה לא קרה. 

סינטיהו סלליך, ג'ורג' מנדז'ק וסאן מנחם בהלם (עמית מצפה)

כמו כן, ראינו דם חדש נכנס לבית"ר ירושלים עם חילופי הבעלות. הם עשו שינוי גדול ואני מרגיש שדברים טובים יבואו בהמשך, אבל חשוב להבין - קשה מאוד לעשות שינויים גדולים בסוף חלון ולהתחיל לנצח ישר לאחר מכן. ייקח להם זמן להתרגל ולהסתגל ולא תמיד שחקנים טובים מתחברים מיד לידי קבוצה טובה. צריך לתת לזה זמן, אני לא רואה אותם העונה הזאת עדיין ברמה של ב"ש ומכבי כמובן. 

אני בטוח שישנה אכזבה מכך שאין שום קבוצה ישראלית בשלב בתים אירופי, ולדעתי זה ישחק תפקיד מפתח באיך שהעונה הזאת בליגת העל תיראה. אני חושב שבמקרה של הצהובים לא להיות באירופה, רק מעלה את הסיכויים שלהם לזכות בליגה. ברגע שהם מחוץ לאירופה הסיכוי לקחת אליפות הוא גדול יותר. שתי מסגרות זה קשה, גם בסגל גדול. כעת, הם מתרכזים במטרה המרכזית שזה הליגה וזה למעשה שם אותם בעיני כפייבוריטים יותר.

אסיים את הטור שלי עם החוויה האחרונה שעברתי, המשחק נגד ערן זהבי בליגה הסינית. ערן לא שיחק כמה שבועות, ידענו את זה, הייתה לו פציעה שגרמה לו לעשות רק אימון אחד. ניסינו לנצל את זה שיהיה לו קשה לייצר הרבה מצבים, אבל אם נהיה כנים, זה אחד המשחקים הרעים שלנו והיה לנו המון מזל עם הנקודה שלנו, אך אנחנו צריכים להסתכל על כך במחשבה מפוקחת. היו לנו משחקים טובים שבהם הפסדנו, והפעם כאשר שיחקנו לא טוב, לקחנו נקודה וזה חשוב, זה מים במדבר עבור קבוצה במצבנו. המשחק עצמו נגד גוואנגז'ו ר.פ היה קשה. היה חם בצורה בלתי רגילה, היה בלתי אפשרי לשחק עם הלחות, 85% אולי אפילו 90%, היה קשה מאוד לנשום, לשתי הקבוצות הייתה מעט אנרגיה מכך. 

לפגוש את ערן היה נהדר. אני תמיד אומר שזה בלתי ייאמן כמה כבוד הוא מקבל בסין מכולם. מהתקשורת סינית, מהבעלים הסינים, מהשחקנים הסינים, לא רק חבריו לקבוצה אלא במיוחד יריבים. כאשר הראינו וידאו של ערן לקראת המשחק, היו תגובות של הערצה כי הוא חתיכת שחקן. הוא עשה משהו טוב מאוד לישראל, וגם לעצמו, אבל כן אני רואה עניין גם מבחינת ישראל. כעת, מכירים שם את ישראל, בזכות ערן.