מביך. זאת ההרגשה שיצאתי איתה מהמשחק, גם כצופה, גם כשחקן עבר של הנבחרת, אבל בעיקר כאוהד. לא משנה אם זה משחק ידידות או הכנה, בשום מצב הנבחרת לא יכולה להיראות כל כך רע, אפילו אם אנדי הרצוג התחיל את העבודה רק לפני שבוע ולא היה לו זמן להתכונן עם השחקנים.
ברמה הטקטית, לשחק עם שלושה בלמים מצריך הרבה תרגול והבלמים שמשחקים חייבים להיות מהירים, טכניים ומתואמים, דבר שאין לנו כרגע בסגל. אני לא מצליח להבין למה הרצוג בחר לשחק עם השיטה הזאת כשאין לו את השחקנים הנכונים שיכולים לבצע אותה. זאת שיטה שמונעת מאיתנו לעשות הגנה כמו שצריך ומצד שני, לצאת קדימה.
הקישור של ישראל כמעט ולא היה קיים, לא מבחינה הגנתית ולא מבחינה התקפית. אף שחקן לא דאג לתמוך בחבריו, הנעת הכדור התנהלה במקומות לא רלוונטיים, לרוחב ולא לעומק. אין שום דבר שהנבחרת יכולה לבנות עליו. בכל מה שקשור למשחק ההתקפה הוא פשוט לא היה קיים, מונס דאבור ותומר חמד הפריעו אחד לשני כי שניהם מחפשים את אותה משבצת, כל אחד בדרכו שלו.
התקשורת המילולית לא הייתה קיימת בכל מה שקשור למצבים הנייחים ולעזרה בהגנה. השחקנים לא מדברים ביניהם, לא מחלקים מטלות ושמירות וחבל. לא הייתה אפילו בעיטה אחת למסגרת שאפשר לדבר עליה. ערן זהבי הוכיח נגד אלבניה, על אף שהיה חלש, שהוא היחיד שמנסה לשחק קדימה וללחוץ על הכדור, ובלעדיו היום היינו חלשים בחוד.
זאת לא חכמה להעביר ביקורת כשאתה צופה מהצד, אבל כאוהד אתה מצפה מהנבחרת שתלחץ על הכדור, תילחם ותרוויח כדורים חוזרים, אני כבר לא מדבר על לשחק כדורגל יפה ולהגיע למצבי כיבוש. לכל נבחרת יש ימים לא טובים, אבל בכל הדברים שקשורים ללחימה, רצון והקרבה אין ימים רעים.
אני חושב שהצוות האוסטרי אולי צריך גיבוי של עוד כמה אנשים, כי המאה שהביאו לפה עד עכשיו לא מספיקים כנראה. צריך לעשות חושבים לקראת המשחקים הבאים, אמנם לא היה זמן להכנה, אבל בשום מצב לא יכול להיות שהנבחרת תיראה ככה, במיוחד נגד נבחרת חלשה כמו צפון אירלנד, שהייתה יכולה לסיים את המשחק גם בהפרש גדול יותר. אני מחכה ששינו זוארץ ייכנס לתפקיד יו”ר ההתאחדות ויעשה סדר כי כרגע זה נראה כחצי הפקרות ובלאגן אחד גדול.