הכי קל להיות שלילי, להיות אנטי לגבי המינוי של אנדראס הרצוג למאמן הנבחרת, אולי בגלל שהוא התנהל בצורה לא יפה ולא מכובדת עם הנבחרת בזמנו, עם אייל ברקוביץ' ומה שאמר אז. אבל אני חושב שצריך לשים את כל הדברים האלה בצד ולהתמקד בעיקר ולא בטפל, מה גם שהרבה שנים עברו מאז אותו משחק.
צריך להסתכל על התמונה הגדולה - מנהל טכני זר ומאמן זר, האם זה הקונספט שיכול להביא את נבחרת ישראל להצלחה בזירה הבינלאומית? מצד אחד, לא צריך לפסול את השילוב של שניהם ולתת להם קרדיט, אולי הצמד הזה יביא אותנו למקומות אליהם אנחנו חלמנו להגיע בעשורים האחרונים ולא הצלחנו? מצד שני, אולי ישראל שוב תהיה תחנת מעבר לא מוצלחת עבור מאמנים שלא יביאו תוצאות.
אני לא רוצה להיות פסימי מצד אחד, אבל אין לנו עדיין אופק אופטימי. ייקח להם זמן, גם למאמן וגם למנהל הטכני ווילי רוטנשטיינר, ללמוד את רזי הכדורגל הישראלי, השחקנים, המציאות.
אנדראס הרצוג בתקופתו כעוזר מאמן נבחרת אוסטריה (רויטרס)מאוד צורם לי שנבחר מאמן לנבחרת כשלהתאחדות לכדורגל אין עדיין יו"ר. בין אם נבחר מאמן זר או ישראלי, יו"ר התאחדות שלא מעורב במינוי מאמן, זה דבר לא נתפס ותמוה. הורגלנו כבר לדברים מוזרים לאורך השנים האחרונות, עד הכניסה של הרצוג לתפקיד לא יהיה מאמן כמעט שנה לנבחרת, אין את זה כמעט באף מקום בעולם, זה מראה על זלזול בכדורגל הישראלי, מראה על זילות הנבחרת.
בסוף יש את מבחן התוצאה. היו פה ריצ’ארד מולר נילסן ולואיס פרננדס. זה לא משנה אם הם אוסטרים, דנים או צרפתים. מי שדאג להביא את הרצוג ורוטנשטיינר ינסה לצייר בכל מצב את המינוי כתוכנית לטווח ארוך. כולנו בסופו של דבר רוצים תוצאות, לראות שינוי. אם בשביל זה הביאו אותם, אני מקווה שהרצוג ורוטנשטיינר יהיו מספיק אמיצים ולא יפחדו לתת לשחקנים צעירים לשחק בנבחרת. ראינו במונדיאל האחרון שנותנים לבני 18-19 להיות שחקני מפתח בנבחרות המובילות, לא צריך לפחד. אם מאמנים ישראלים לא מאמינים בצעירים, אני מקווה שהמאמנים שבאו מבחוץ כן יאמינו.
בכל מקרה, אני עדיין חושב שמבחינת כדורגל, בפרספקטיבה יותר רחבה, כל הטיפול בכדורגל הישראלי צריך להיות עם חזון יותר עמוק, וזה לא משנה אם זה מאמן כזה או אחר לנבחרת. תמיד מסתכלים אצלנו על הבעיה למעלה במקום להבין שהבעיה מתחילה למטה, והיא הרבה יותר אקוטית ומהותית. אנחנו לוקים באופן בולט בטיפול בילדים, במחלקות הנוער, בכך שהם לא מקבלים את מה שמגיע להם, את מה שהם צריכים לקבל.
וילי רוטנשטיינר (שחר גרוס)אני מרגיש שאכן יש שיפור קל, אבל הילדים הצעירים בנבחרות ובקבוצות עדיין בפיגור אחרי מדינות אחרות שעשו קפיצה משמעותית. לעומת מה שקורה בשווייץ, איסלנד, בלגיה וקרואטיה. אלה הן מדינת בשיפור, אנחנו לצערי עומדים במקום, או אפילו צועדים אחורה.
אני חושב שבאמת לאורך שנים רבות, בין אם היו מאמנים זרים או מאמנים ישראלים, אף פעם לא הייתה פה קרקע נוחה לעבודה. צריך בסופו של דבר להביא תוצאות, להתעלות. אי אפשר להיאחז בקלישאות כמו “עובדים לטווח ארוך”, “תכניות לעוד כמה שנים”. זה בסדר גמור, אבל בפועל צריך לראות שינוי. גם אם יש לנו סבלנות, בסוף הם ימדדו על פי תוצאות. אם לא יהיה תוצאות, נראה בעוד שנתיים צוות אחר מנהיג את נבחרת.
מבחינה מערכתית המדינה לא משקיעה את מה שהיא צריכה, בספורט הישראלי בכלל ובכדורגל בפרט, ומי שסובל הם הילדים שלא מקבלים את הבסיס. בגלל זה יש מאמנים ברמה נמוכה שלא עוברים את ההכשרות האיכותיות. אם יש כבר מאמנים איכותיים, אין מספיק כסף להעסיק אותם.
מאז הכריזו על המינוי של הרצוג, כולם נזכרו בגול שלו מול הנבחרת במשחק ב-2001. יש במהלך קריירה רגעים שלא שוכחים. יש את הרגעים האלה מבחינה חיובית, אבל אתה גם לא שוכח את אותם רגעים מבחינה שלילית. אותו גול שספגנו בדקה ה-91 מהרצוג, שנכנס בין הרגליים שלי. הדברים קרו אז כל כך מהר. העסיקו אותנו כמה ימים שדיברו על זה ואז חזרנו ישר למשחקי הליגה. כאשר היום אני מסתכל אחורה, אולי בלי הגול הזה היינו מגיעים לפלייאוף, הוא עלה לנו ביוקר. אני מקווה שהרצוג יביא אותנו רחוק, כמו שהצליח להביא כשחקן את אוסטריה לפלייאוף. אני מסתכל על הכול בחיוך, החכמה היא לא לקחת דברים לכיוונים לא נכונים.
אנדראס הרצוג חוגג נגד נבחרת ישראל (רויטרס)אני מסתכל על דברים בצורה קצת יותר פרקטית, להבין טעויות ולהפיק לקחים. יש דברים בחיים שהופכים אותך ליותר חזק. מי שיודע להתמודד, יוצא מהרגעים האלה חזק, מי שלא, הוא כנראה לא מספיק מתאים לעסק של הכדורגל.