ולדימיר איביץ’, שכולם מתארים אותו כמאמן ששם יותר דגש על הצד ההגנתי, הוכיח שזה לא נכון והוא יודע להיות ורסטילי עם מערך סופר התקפי כבר מפתיחת המשחק, שכלל קשר אחורי אחד בדמות דור פרץ וחמישה שחקנים עם גוון התקפי שמסוגלים בפעולה אישית להכריע את המשחק.
פתיחת המשחק הייתה טובה מבחינת מכבי תל אביב, שלחצה גבוה את הסרבים ושלחה את מרבית שחקני החלק הקדמי לעומק הרחבה של רדניצ’קי ניש, מה שאיפשר למכבי להגיע למספר מצבים קורצים, אבל החבורה בצהוב סבלה מקבלת החלטות לא נכונה במסירה האחרונה או בבעיטה האחרונה באזור הרחבה הסרבית, מה שהוריד את מכבי ת”א למחצית אולי מרוצה במעט מהיכולת, אבל מאוכזבת מהתוצאה.
בנוסף, הנעת הכדור של מכבי ת”א בחלק גדול מהמחצית הראשונה הייתה איטית ומסורבלת שהקלה על הסרבים את המלאכה, אבל למרות מחצית מאופסת מבחינת שערים, מכבי יכולה להיות אופטימית משום שהיא נראתה ממש כמו קבוצה עם טביעת אצבע של מאמן, למרות שאנחנו בשלב די מוקדם של העונה. פתיחת המחצית השנייה של מכבי הייתה מצוינת עם לחץ גבוה ואגרסיביות, מהלכים התקפיים איכותיים שבאחד מהם מכבי ת”א גם הצליחה לפרוץ את ההגנה הסרבית עם מסירת עומק פנטסטית לתנועה מצוינת של וידאר קיארטנסון וסיומת מושלמת מזווית קשה שקבעה יתרון צהוב מוצדק.
הקבוצה של איביץ’ המשיכה לתת את הטון והייתה דומיננטית לאורך כל המחצית השנייה. היא הצליחה להבקיע את השער השני לאחר הכשלה על קיארטנסון, שביצע באופן מושלם את הפנדל שהעלה את מכבי ת”א ליתרון מבטיח לקראת הגומלין. מכבי, בעיקר במחצית השנייה, הפגינה עליונות טכנית וטקטית מוחלטת עם שילוב של אגרסיביות ולחץ גבוה. בנוסף למחויבות הקבוצתית, בולטת בכל מה שקשור למשחק ההגנה, דבר שלא ראינו במכבי ת”א בעונות האחרונות ואלמלא ההרחקה של עומר אצילי שהייתה מיותרת לחלוטין, מכבי גם הייתה מבקיעה שער נוסף.
בסך הכל, יחסית לפתיחת העונה, מכבי ת”א צריכה להיות מרוצה מאיך שהיא נראית מכל ההיבטים – גם ההתקפיים ובעיקר בכל מה שקשור למשחק ההגנה ברשות ז’איר אמאדור המצוין. הנציגה הישראלית בצהוב יכולה להיות אופטימית לקראת הגומלין, כאשר יש לה יתרון מבטיח של שני שערים שאמורים להביא אותה לשלב הבא.