את הטור הפעם אני דווקא רוצה להתחיל במשחקי רבע הגמר. צרפת שניצחה 0:2 את אורוגוואי כבשה את השער הראשון ממצב נייח, בעוד שגם יריבתה הערב (שלישי) בחצי הגמר, בלגיה, ניצחה את ברזיל 1:2 וכבשה את שערה הראשון מקרן. אנגליה ניצחה את שבדיה בעזרת שער ראשון שהגיעה גם הוא מקרן, וב-2:2 בין קרואטיה לרוסיה, שני השערים המכריעים בהארכה הגיעו מהגבהות ממכות נייחות.
הפעם, בחצי הגמר המרתק בין צרפת לבלגיה שהסתיים ב-0:1 כחול שהעלה את צרפת לגמר אחרי שער של אומטיטי, ניחשתם נכון – מקרן. למעשה, זה הסיפור של הטורניר, המכות הנייחות, שלצידן ניתן גם לציין את השערים העצמאיים. חשוב גם לזכור, שחוץ מהשער הנפלא של כריסטיאנו רונאלדו מול ספרד, אף שער לא הובקע מבעיטת עונשין ישירה. למרות הטורניר האיכותי בעיניי, רוב הנבחרות עושות הגנה מצוינת מבחינה קבוצתית, ולכן לעומת מונדיאלים קודמים, נוצרות הרבה פחות הזדמנויות ליד השער, ומכאן גם הסיבה לחשיבות הרבה של המכות הנייחות.
סמואל אומטיטי ופול פוגבה חוגגים (רויטרס)במשחק בין הצרפתים לבלגים, נבחרת הטריקולור ניצחה בצדק. היא הייתה קצת יותר טובה ומאוזנת. תכנית המשחק של דידייה דשאן הייתה לפי דעתי זהה למשחק מול ארגנטינה, – לבנות בעיקר על התקפות מתפרצות דרך הרביעייה הקדמית, פלוס פול פוגבה שהצטרף מאחור. כך למעשה, צרפת משחקת מתחילת הטורניר. למרות שיש לה שחקנים שיודעים לשלוט בקצב המשחק, היא מעדיפה לבנות על התקפות מתפרצות בגלל השחקנים המהירים שיש לה בהתקפה, ולכן היא היא מצופפת עם הרבה שחקנים, למרות שלמעשה היא משחקת במערך של 4-2-4. אוליבייה ז'ירו חלוץ, אנטואן גריזמן שאחריו גם חלוץ, קיליאן אמבפה שמשחק בצד ימין הוא גם חלוץ במקור, ובלס מטווידי, במקור קשר, מתפקד גם הוא כסוג של חלוץ. את ההצבות הללו יכולי דשאן לעשות רק בגלל שיש לו מאחור את פוגבה ואנגולו קאנטה, שסוגרים את המרכז בצורה מושלמת. הם לא הכי יצירתיים, אבל הם לא מאבדים את הכדור שהוא אצלם ברגל, ובנוסף הם מאוד פיזיים כשהכדור אצל היריב.
אבל מעל כולם בולטים שני הבלמים, רפאל וראן וסמואל אומטיטי. השניים לדעתי, הם צמד הבלמים הטוב בטורניר, ואפילו בהשוואה לטורנירים האחרונים. חזקים, מהירים, חכמים, לוחמים ויודעים מתי לדחוף את קו ההגנה גבוה ומתי לא. הם האחראים העיקריים לכך שמתוך ששת המשחקים שלה בטורניר, צרפת לא ספגה בארבעה. לא נשכח גם את השוער הוגו לוריס, שבשני המשחקים האחרונים לא הייתה לו הרבה עבודה מבחינת הצלות, אבל נגד אורוגוואי במצב של 0:1 הוא סיפק את ההצלה הגדולה בטורניר, עד למשחק הנוכחי. במשחק הזה, ההדיפה מול הבעיטה המסובבת של טובי אלדרווירלד, בזמן שכל שחקני ההגנה הסתירו לו והכדור הלך לפינה, היא ללא ספק הפעולה הגדולה ביותר של שוער בטורניר עד כה.
רומלו לוקאקו מול רפאל וראן (רויטרס)נבחרת צרפת מאוד מאוזנת. היא מציגה איזון בין כוח פיזי לטכניקה אישית ברמה גבוהה, איזון בין הגנה טובה לבין שחקני התקפה מאוד מוכשרים, שגם עובדים מאוד קשה. מעל כולם מבחינת עבודה על המגרש נמצא אנטואן גריזמן, שהייתי מציע לבדוק כמה הוא רץ במשחק מול בלגיה. אני תמיד אומר שבכדורגל בזמן שכולם מדברים על משחק קבוצתי, התלות באינדיבידואלים שיעשו את העבודה שלהם על הצד הטוב ביותר חשובה לא פחות. חלוץ אתלטיקו מדריד הוא דוגמא טובה להצגת יכולת אינדיבידואלית טובה מאוד, שעובדת גם לטובת הנבחרת. לא נשכח גם את אמבפה שמבחינה אינדיבידואלית וקבלת ההחלטות נמצא בין הגדולים כבר עכשיו.
כמו כן, צריך לתת דגש גם על היכולת המנטלית של הצרפתים. למרות פתיחת המשחק הטובה של הבלגים, הבחורים של דשאן גילו חוזק נפשי, לא נבהלו ונכנסו למשחק צעד אחר צעד, בדרך למחצית שנייה עדיפה. בטורניר כזה צריך יכולת, אבל אי אפשר בלי היכולת המנטלית. צרפת מבחינתי הייתה עוד לפני תחילת האליפות, וגם כתבתי על כך, המועמדת העיקרית לזכייה בגביע העולם.
שחקני נבחרת צרפת (רויטרס)ומילה לגבי בלגיה. אין ספק שדור הזהב הזה יכול היה להגיע גם לגמר, הם עשו טורניר נהדר. יש לבלגים שחקנים נהדרים כמו אדן הזאר וקווין דה בראונה, שני הקשרים הטובים בליגה האנגלית שמשחקים בצדדים, לצד שוער מצוין כמו קורטואה (בין שלושת השוערים הטובים בעולם), וחלוץ דוגמת רומלו לוקאקו היעיל, שהיום לא היה טוב והתקשה להתמודד עם ההגנה הצרפתית. אבל שוב, אין ספק, הם עשו טורניר מצוין ויכולים לעזוב את רוסיה בראש מורם.