אני אוהב מאוד את המונדיאל, מדובר במפעל שמגלם את הבסיס של הכדורגל במהותו והעובדה שהספורט הנפלא הזה בא מהשכונה. זו התחרות בה השחקנים מתוגמלים הכי פחות מבחינה כלכלית, אבל למרות זאת כולם רצים להשתתף בה, יותר מאשר בכל טורניר או או משחק אחר. כיף לראות שעם כל ההתקדמות של הענף בעניין הכלכלי והטכנולוגי בעולם הגלובלי, עדיין האהבה לכדורגל והרצון לייצג את המדינה שלך עומדים מעל לכל שיקול אחר.
כרגיל במונדיאל, אנחנו הולכים לראות הרבה סגנונות משחק מוכרים, אבל במקביל גם חידושים מבחינה טקטית. הידע הטקטי כיום הוא עצום. ההכנה והמידע על היריבות הוא ברמה גבוהה כל כך, שקשה מאוד להפתיע. מה שיקבע זה היכולת של השחקנים בזמן נתון והעוצמה המנטלית בתוך המשחק עצמו ולא ממשחק למשחק, וזאת מהסיבה שהמצב המנטלי של הקבוצות שמעפילות הוא טוב כך או כך.
המונדיאל קצוב בזמן, לכן העוצמה המנטלית בתוך המשחק לעבור רגעים קשים, לשמור על קור רוח, לחכות לדקות הטובות או להזדמנות לנצח את המשחק חשובים מאוד. זו לא ליגה בה אפשר לתקן ולקבל הזדמנות נוספת.
אני חושב שהנבחרות המסורתיות דהיינו ברזיל, גרמניה וספרד, נראות מאוד חזקות ולצד זה גם מאוד מאוזנות. ברזיל מאוד הרשימה אותי בשנתיים האחרונות, יש בה איזון נהדר בין הגנה להתקפה עם תוספת של ניימאר, כוכב שיכול לנצח משחק בכל זמן נתון. למרות זאת, אבל צריך לחכות ולראות איך הוא יתפקד אחרי הפציעה למרות שהוא נראה נהדר ורעב במשחקי ההכנה. אגב, אגב יצא לי לראות אותו מקרוב במחנה האימונים של ברזיל באנגליה, ואף יצא לי לדבר איתו, והוא נראה מאוד ממוקד מטרה.
גרמניה, ממשיכה כמעט עם אותו סגל שחלק גדול ממנו (כ-60-70 אחוז) עבר את המונדיאל שעבר בתוספת מספר שחקנים. המאנשאפט אומנם פחות הרשימו במשחקי ההכנה, אבל ברגע שצריך הגרמנים יודעים להתעלות. גם ספרד היא נבחרת טובה ללא עוררין, אך לדעתי היא פחות חזקה מבין השלוש (צריך לראות איך תתגבר על סיפור החלפת המאמן ערב לפני פתיחת הטורניר). עוד נבחרת שמעומדת לדעתי לזכות בתואר היא צרפת. מבט חטוף על השחקנים שלא זומנו לסגל מספר את כל הסיפור ומאפשר להבין את העוצמה של הטריקולור. נבחרת מאוד כשרונית ומאוד אתלטית וכמובן שיש לה את קיליאן אמפבה, החלוץ הצעיר הכשרוני בעולם.
ומה לגבי ארגנטינה? האלביסלסטה תמיד מועמדים ללכת עד הסוף כי יש להם את ליאו מסי. אני לא חסיד גדול של נוסטלגיה מבחינה מקצועית, אבל כדאי לארגנטינה לעשות את מה שעשה בלארדו בגביע העולמי של 1986 עם מראדונה,( ידע להביא את היתרונות של מארדונה לידי ביטוי עם נבחרת מאוד מאורגנת) בגלל ההגנה הלא טובה שלהם על הנייר, הם יצטרכו להיות מאורגנים יותר מכל נבחרת אחרת, ואז היתרון של השחקן הטוב בעולם יוכל לבוא לידי ביטוי.
יש עוד שתי נבחרות שילכו חזק מאוד לדעתי. אחת היא בלגיה, נבחרת עמוסת כשרונות, ומאוזנת מאוד. החל מהשוער, טיבו קורטואה דרך מרכז ההגנה עם וינסנט קומפני, שחקני קישור דוגמת אדן הזאר וקווין דה בראונה ועד לחוד שם נמצא רומלו לוקאקו. ללא ספק נבחרת מבין הכשרוניות ביותר במונדיאל. כדאי לשים לב גם לאורוגוואי. לסלסטה יש שני חלוצים נהדרים, אדינסון קבאני ולואיס סוארס, וזאת לצד בלמים קשוחים וקישור טוב.
אי אפשר כמובן שלא להתייחס לפורטוגל, אלופת אירופה. לדעתי אין לסלסאו סגל מספיק טוב כדי להגיע לשלבים הגבוהים מאוד, למרות שיש לה את כריסטיאנו רונאלדו ושמדובר בנבחרת מאוד מגובשת. אני חושב שכאשר היא תגיע לשלבים הגבוהים, אין לה את הכלים לעבור נבחרות חזקות. למרות הכל, סביר להניח שתמיד תהיה עוד נבחרת שלא חשבנו עליה, כי זה היופי של המונדיאל.
ישנם שני נתונים נוספים שצריך לקחת בחשבון ובאו לידי ביטוי בגמר ליגת האלופות האחרון. הראשון הוא החשיבות של שחקנים ברמה גבוהה לצד המנעות מטעויות קריטיות. לכן, לניסיון לא על חשבון יכולת יש חשיבות. ראינו את הטעויות של לוריס קאריוס שוער ליברפול בגמר. הדבר השני מתייחס לכך כשקבוצה תלויה בכוכבים שלה, חשוב שיהיו במצב בריאותי טוב, כי ראינו מה הפציעה של מוחמד סלאח עשתה לליברפול. (למרות שעל זה אין שליטה) עד שהמצרי נפצע, היו למעלה מ-10 איומים על השער של ריאל מדריד, ומאז שיצא, אחד בודד. כמו כן, חשוב מאוד להחזיק בספסל טוב. ראינו מי קם מהספסל של ליברפול ומי קם מהספסל של ריאל מדריד.
כיום, לספסל ולמכות הנייחות יש השפעה מכרעת. אני והצוות שלי עשינו סטטיסטיקה בעבר וראינו ש-30-40 אחוז מהשערים מובקעים ממצבים נייחים או נגרמים ע"י שחקנים מחליפים. את הסטטיסטיקה הזו אגב, הצגתי בפני שחקני נבחרת גאנה באסיפת הפתיחה שלי כמאמן הנבחרת.
לסיום, אין שום ספק שלמונדיאל מגיעים רוב השחקנים הטובים בעולם. מדובר בחוויה איכותית, אבל מה שיקבע בסופו של הדבר זו העוצמה המנטלית, “לאף אחד אין מספיק כישרון כדי לחיות רק על כך”. לכן, העוצמה המנטלית תהווה מרכיב חשוב בדרך להצלחה וגם אפילו לתמונת הנפה.