אמרו עליו שהוא חסר משמעות, שברצלונה כבר הבטיחה את האליפות ושהראש של ריאל מדריד כבר נמצא עמוק בגמר ליגת האלופות, אז אמרו. בפועל, הקלאסיקו הגדול שוב לא אכזב והצליח להוכיח לעולם הכדורגל בפעם המי יודע שכששתי הגדולות של הכדורגל האירופי נפגשות, אנחנו מקבלים את חווית הכדורגל הגדולה והמהפנטת מכולן.
ברצלונה פתחה את המשחק בצורה הטבעית מבחינתה עם יתרון משמעותי ביכולת ובתוצאה, יתרון שנמחק בשלב מוקדם מאוד כשהבלאנקוס החלו להרגיש בטוחים בעצמם ויצאו דרך מי אם לא כריסטיאנו רונאלדו לשער שוויון מצוין בדקה ה-15, שהביא לזינדין זידאן שליטה מוחלטת במשחק.
ברצלונה, התקשתה להתאושש מספיגת השוויון וחיפשה במחצית הראשונה ישועה שלא הגיעה ממסי ופיליפה קוטיניו. עם זה לא הספיק, המשחק גם הלך לכיוון הכי גרוע מבחינת האלופה הטרייה – כיוון של עצבנות. לואיס סוארס קיבל כרטיס צהוב אופייני שמושך אחריו לטירוף גם את מסי, בעוד השיא הגיע רגע לפני הירידה למחצית, עם איבוד עשתונות של ‘החתן המיועד’ סרג’י רוברטו, שחבט במרסלו וסיים את חלקו עוד לפני הירידה למחצית.
עם העלייה לחצי השני נראה היה שריאל נמצאת בדרכה להנחיל לברצלונה הפסד ליגה ראשון העונה ולקטוע עבורה את רצף המשחקים ללא הפסד שעמד לפני ההתמודדות על 42, התברר כי דווקא החיסרון המספרי של בארסה החזיר לחיים את מסי. פתאום הפרעוש מצא שטחים והפך להיות מסוכן יותר ויותר, עד לרגע הגאוני בו זרק את סרחיו ראמוס והעלה את ברצלונה בחזרה ליתרון.
למרות הכוכבים הגדולים שהתרוצצו על כר הדשא, הקלאסיקו הזה ייזכר בעיקר בזכות “כוכב” אחר, שופט המשחק הרננדס הרננדס. ככל שעבור הדקות, האיש עם המשרוקית איבד את הביטחון והשליטה על המשחק ובמספר החלטות הזויות, היה לגורם המשמעותי על התוצאה. זה התחיל עם התעלמות מהעבירה הברורה של סוארס לפני השער שקבע 1:2 למארחת, והמשיך כשלא שרק גם לעבירה של ג’ורדי אלבה על מרסלו ברחבה.
בסופו של יום, המשחק הסתיים בתיקו שהיווה ניצחון גדול עבור ברצלונה, שהצליחה להימנע מהפסד ראשון העונה בליגה, שהיה כואב עוד יותר אם היה מגיע דווקא מול היריבה המושבעת. ריאל מבחינתה, תתרכז מעתה במשימה הגדולה של השנה והיא זכייה בליגת האלופות, שיכולה להוות את ההבדל הדק בין הצלחה לכישלון בעונה של זידאן ושחקניו.