אחרי שהפסיד 1:0 להפועל רעננה, העצה שלי לג'ורדי קרויף היא להפסיק לנסות להמציא במכבי תל אביב את הכדורגל מחדש. השיטה של המאמן ההולנדי עם שלושת הבלמים לא מתאימה לכל משחק, במיוחד לאור העובדה שהוא פשוט המציא תפקיד חדש – 'מגן מזויף'.
בעבר המציא פפ גווארדיולה את תפקיד ‘החלוץ המזויף’ בברצלונה, וכעת קרויף מנסה את הגרסה שלו כאשר הוא מציב את דור מיכה כביכול כמגן ימני, שאמור להיות שחקן כנף ומשחק על כל הקו, אבל ההוראות שהוא מקבל ממאמנו הן להיכנס למרכז השדה ברגעים מסוימים בהם הוא מחליט לעשות כך על דעת עצמו. נגד הפועל רעננה זה היה נראה כמו כלום ושום דבר. ידוע לכולם שצד ימין הוא הפחות טוב של מיכה, אך משום מה ג’ורדי התעקש על כך ופגע בקבוצתו כפליים.
מנחם קורצקי התכונן היטב למצב הזה וכל ההתקפות של רעננה בחצי הראשון הגיעו דרך צד ימין של מכבי ת"א. ראו איזה פלא, לצהובים יש בלם שלישי בשם יובל שפונגין, שכמגן ימני טבעי לוקה בהרבה פרמטרים, אבל זה עוד כלום לעומת תפקודו כבלם שאמור לסגור את כל החורים בצד הימני. כמובן שכל הבעיות בהגנה הצהובה החלו בעמדה אותה ציינתי. קרויף חייב להבין שיש משחקים בהם לא צריך להיות “אובר חוכם” ולהמציא דברים חדשים. הוא היה צריך לשחק את הכדורגל הפשוט, במיוחד כאשר חסר לו במרכז המגרש את השחקן הכי טוב שלו העונה, אייל גולסה, ובנוסף אליו גם את אלי דסה.
בתקופת החושך של מכבי ת”א העונה, היא הייתה חסרה את גולסה ודסה, וכשהם חזרו היא פרחה ועשתה סדרת משחקים יפה. מוטב לקרויף להסתכל במראה ולהגיד: 'אני הפסדתי את המשחק ואת המקום הראשון, מנחם קורצקי, עשה לי היום בית ספר'. על המחצית השנייה אין מה לדבר כי ברור היה שמכבי ת"א תנסה ללחוץ ולהשוות. השחקנים בצהוב לא הגיעו למצבים מיוחדים, מלבד הזדמנות של אלירן עטר, הפסידו בצדק, וצריכים להבין כי בצורה כזו הם לא יוכלו לקחת אליפות.
נעבור למכבי חיפה. מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? כנראה ששום דבר. תמיד שמכבי חיפה משחקת מול בני סכנין, השליטה שלה בכדור נעה סביב ה-70% לעומת 30%, ובסוף הקבוצה מהמגזר מנצחת. מה נשתנה מספר שתיים – בדיוק כמו במרבית משחקיה באצטדיון בעכו מאז הוקם, הירוקים שוב התקשו וירדו מכר הדשא מנוצחים.
הקבוצה של פרד רוטן יכולה לבוא בטענות רק לעצמה. במחצית הראשונה היא שיחקה בצורה אנמית, שקופה ובקווים ישרים כשהשחקן היחיד שמסוגל לעשות משהו, סינטיהו סלליך, נשמר בצורה הדוקה ע"י עוביידה חטאב, שלמעשה גמר את מכבי חיפה. על כך מגיעות מחמאות גדולות לטל בנין. למרות שוונדרסון שחקן הרכב קבוע, הוא הימר על חטאב שלא אכזב, גמר את סלליך מכל הבחינות, ומצד שני גם לא תקף, מה שכנראה היה עושה וונדרסון אם היה משחק, ובכך מפקיר את קו העורף של סכנין.
הירוקים נראו כמו קבוצת תחתית בחצי הראשון. חבורת שחקנים כבויה וחסרת ביטחון, שכל המהלכים ההתקפיים שלה התרחשו רק במקרה. במחצית השנייה חיפה שלטה שליטה מוחלטת (איפה היו עד אז?) הגיעו למצבים נהדרים, אך כמו תמיד נגד סכנין, הם ירדו מכר הדשא מנוצחים בסופו של דבר.
ומשתי המפסידות למנצחת הגדולה של המחזור – האלופה הפועל באר שבע. בדקה ה-48 ניגש אורן ביטון להרים כדור קרן, אליו הגיע חנן ממן שנגח באומנות לרשת וכבש את השני שלו והשלישי של הקבוצה. מה המשותף לביטון ולממן? שני כדורגלנים שהתחילו את הקריירה שלהם במחלקת הנוער של מכבי חיפה וסולקו מהמועדון בשל ‘חוסר התאמה’. בהחלט חומר למחשבה עבור יענק'לה שחר.
גדולתו של ברק בכר בעונה זו לא מתבטאת בכדורגל המבריק שהביא לב”ש שתי אליפויות, אלא בכך שהוא תמיד מחפש פתרונות איך לרענן את השורות בסגל שלו. הבאתו של חנן ממן בינואר בינתיים מתגלה כשובר שוויון אמיתי, הקשר שהציג חצי עונה מעולה בהפועל חיפה, הפך להיות מהר מאוד עוגן חשוב גם בקבוצה של בכר. גם מרואן קבהא הזרים דם חדש שהקבוצה הייתה זקוקה לו כל כך. למרות שהכדורגל במחצית הראשונה לא היה טוב, דבר אחד אי אפשר לקחת מב”ש, היא לא מוותרת. היא תמיד מאמינה ותוקפת עם כל הכלים שלה כששני המגנים נמצאים כל הזמן בחצי השני ומחפשים את השער. בסופו של דבר הניסיונות השתלמו, וב"ש חזרה למקום הראשון.