אפשר להזמין כרטיסים לצרפת

1. מה נגיד ומה נאמר, אל אל ישראל. לו הייתי סוכן נסיעות, הייתי מזמין כבר מעכשיו מאות חדרים בבתי המלון של פאריס בסביבות העשרה ביוני 2016. כי העלייה לטורניר משמעותי קרובה מתמיד, אולי אפילו באמצעות המקום השני בבית. תודה למיסייה פלאטיני על הגדלת הטורניר ל-24 קבוצות, תודה לכדורי המזל ששיבצו אותנו לבית שגם הגדולים שבמנמיכי הציפיות לא יגדירו אותו "כבית המוות", וגם העובדה שהבוסנים הגיעו ללא השני הדמארים שלהם, לגמרי לא הפריעה לנו. פאריס (בלי עין הרע ובע"ה) הנה אנחנו באים, הקהל הנכבד מתבקש שלא לעשות בושות בתור למתקני היורו-דיסני. גם זה הרי יורו.

2. ויהיה זה לא הוגן כלפי הנבחרת הנהדרת של ישראל ומאמנה המצליח, אלי גוטמן, לתלות את ההישג המופלא של פתיחת טורניר בשלושה ניצחונות רצופים, במקריות ובמזל בלבד. כי מעבר למה שהוזכר כאן בפסקה הראשונה, הנבחרת הנוכחית של גוטמן היא בדמותו, עומדת נכון על המגרש, מנצלת את יתרונותיה, מאוזנת, נטולת אגו כמעט, מאורגנת בהגנה, ויודעת גם להנפיק כדורגל טוב. ויש לו את דמארי, השחקן הישראל הטוב המשחק היום בליגה כל שהיא בעולם, ואת זהבי, השחקן הישראלי הטוב ביותר בליגה הישראלית, ואת נאתכו מקבוצת הצבא האדום, ואת שני הבני חיים בכושר מצוין ואת ורמוט, שהיה היום השחקן הישראלי הכי טוב על המגרש. עכשיו אנחנו מבינים איך ואליד באדיר הניף צלחת בטדי.

גילי ורמוט חוגג (יניב גונן)

3. כל השבוע שתו לגוטמן את הדם בעזרת מקלדות ומיקרופונים, ולכלכו עליו שרק "רוח הפועל" גורמת לו להעדיף את גילי על רפאלוב ובוזגלו. בא גילי היום והוכיח גם לי (סברתי שבוזגלו בכושרו הנוכחי הוא האופצייה המועדפת) ולכל מרימי הגבה שהתייחסו אליו כאל שחקן בקצה הספסל של הכח, שגם אם אפשר היה לסבור שרפאלוב אמור לפתוח, קשה להסכים עם אלו שטוענים שגוטמן הוא קומבינטור אדום שמעדיף את האדומים לשעבר ובהווה מטעמים זרים. מזל שזהבי במכבי, לגביו כבר אי אפשר לטעון שהכללתו האוטומטית בהרכב נגועה בשיקולים אדומים וזרים.

4. ובלי כל קשר לתוצאה, אי אפשר להימנע מהמסקנה שלנבחרת יש אולי קהל, אבל אוהדים של ממש אין לה. כי כבר אי אפשר להאשים את האצטדיון הנוראי והארכאי של רמת גן בעובדה שהרגשה ביתית מאיימת של ממש לא שררה באצטדיון העירוני של חיפה, ומלבד קפיצות מתונות אחרי השערים ושירת ישראל עולה קצרצרה לפני ההתנפלות על הנקניקיות במחצית, לא נרשמו אירועים מיוחדים ביציעים. טוב, פואד עוד במעצר.

5. ולא שדרוש לנבחרות ישראל על דורותיהן איזה "פואד" שירשה לעצמו לפרוץ למגרש על מנת לסגור חשבון עם שחקני "האוייב", אבל בהחלט חסר לנו כל מיני תואמי פואד, אתם יודעים, אנשים בלי חולצות שלא מפסיקים לעודד מאחורי השער. וכאלו הרי יש לא מעט בארגוני הקבוצות הגדולות, אבל אם תשאלו אותם הם יודו בפה מלא שעדיף להם ניצחון של בית"ר על סכנין מזה של הנבחרת, שיותר חשוב להם שמכבי חיפה תנצח את זו של גולדהאר במשחק גמר גביע, ודרבי, על זה יסכימו גם פואד וגם הפואדים בצהוב, הוא מעל הכל. מילא, אנחנו לפחות מודים שבכדורגל אנחנו מייצגים את הפועל יותר מאשר את ישראל.

כאחד שלא ממש מתעצבן מהפיו-פיו הילדותי של הבוגר ערן זהבי, הייתי מציע לו בכל זאת להימנע מהתנועה הזו אל מול הבוסנים אם יכבוש גם בסראייבו. בעצם נדמה לי שהוא יודע זאת גם בלי האזהרה שלי, אבל למה לי לקחת סיכון מיותר?

דמארי וזהבי (יניב גונן)

6. ופנייה אישית למאור בוזגלו. נכון, גוטמן, אם לא זרק אותך לדשא אפילו היום, כנראה לא סופר אותך כל כך, ונכון שבכושרך אתה ראוי ליותר דקות משחק ממה שקיבלת עד היום, אבל אם תשמע לחבר של אבא שלך, המשך בדרכך, אל תוציא במילה ואפילו במבט מה שאתה חושב, תתאמן חזק, ואל תדאג, גם לישראלים, לא רק לבוסנים יש פצועים ומורחקים. אל תוותר על החלום, כמו שזה נראה עכשיו, גוטמן יגיע ליורו איתך או בלעדיך. ואפילו יעקב יסכים איתי שעדיף שזה יקרה איתך. אל אל ישראל חברים, או ישראל עולה, מה שתבחרו, זה הרי כל מה שצעקו היום באצטדיון העירוני של חיפה.