עומדים בפני מדרון חלקלק

מדי פעם צצים דיווחים על אירועים אלימים בליגה שלישית בבוסניה, איומים על שחקנים במקסיקו או מלחמות כדורגל בהונדורס. אנו נוהגים להסתכל על אירועים כגון אלו בהתנשאות, במין תחושה שבמדינתנו המערבית מדובר באנקדוטות רחוקות על חברות פרימיטיביות. במדינתנו רוויית עורכי הדין בה מהולל בראש חוצות שלטון החוק, לא יעלו על הדעת אירועים שכאלו.  

כל זה היה נכון, אפילו הגיוני, עד אירועי אמש, כאשר אוהד תקף שחקן במגרש, במשך שניות ארוכות ללא מענה. אותו שחקן נאלץ להתגונן לבדו כנגד האוהד, כאשר נשקפת סכנה מיידית לגופו, ואף ייתכן סכנה ממשית לחייו. השחקן מורחק, המשפט האחרון אולי מנותק לכללי הלוגיקה, כללי המשפט, ההיגיון הספורטיבי, הצדק הטבעי או כל נים מוסרי בנפשכם, אבל הוא עדיין המשך טבעי של השתלשלות האירועים.

מכאן והלאה המשחק הזה איבד כל ערך שהיה לו, לא רק ספורטיבי והפך לדבר היחידי שיכול היה להפוך, לתוצאה היחידה של הפיכת סדרי בראשית, בו העבריין יוצא נשכר והקורבן עולה לגרדום.

זהבי וקרויף. המקרה מעבר לכללי הלוגיקה, המשפט ההיגיון והצדק הטבעי (יניב גונן)

בעיצומה של עופרת יצוקה, כשאזעקות נשמעו בלומפילד, ג'ורדי קרויף דיבר בחרטה על החלטתו לעלות על הדשא. זה לא היה זמן לכדורגל הוא טען. ביום שבו אלימות לא רק מתבצעת ללא מפריע, אלא מתוגמלת וזוכה לעידוד, זה לא זמן לספורט.

הפועל אולי איבדה רוכש אמש, אבל היא קודם כל איבדה את צלם האנוש, איבדה את שאריות הערכים והעקרונות שהיא התכסתה בהם, את ההגנה על חופש הביטוי, את הסלידה המופגנת מאלימות. אות קין מתנוסס מעל המשחק הזה, מעל המועדון הזה, מעל הקהל הזה. אות מבזה ומשפיל מעבר לכל תבוסה אפשרית, הם אחראים לרגע השפל האלים ביותר בכדורגל הישראלי, הם הרגו היום את הספורט, והם יצטרכו לשאת את המחיר על כך.

בימים הקרובים נשמע הרבה דיבורים על המחיר הזה. על הדדיות, על שתי הקבוצות, שני הקהלים, השחקנים משני הצדדים. יחס הדדי הוא אלגנטי, מצטלם טוב וקל ליישום. שופטים, לא אוהדים אוהבים להפריד בין תוקף למותקף, בין יוזם למגיב. הכל נבחן בראי המשקפת המיניאטורית של התקנון. צהוב לך וצהוב לך, אדום אם בא לך להחמיר. אולם הדדיות אינה שיוויון, כפי שאריסטו פעם אמר, שיוויון הוא יחס דומה - אך לדומים, אין דינו של הקורבן כדינו של העבריין.

המהומה על הדשא. הכדורגל לא יהיה כשהיה (רדאד ג´בארה)

מעל תקנון המשמעת, מעל החוק היבש ומעל חוק העונשין, עומדות מושכלות היסוד של העולם המערבי - הגנה עצמית היא סם חייה של כל חברה דמוקרטית. לא אטען שמכבי צריכה לצאת מהיום זכה כשלג, כשזורקים עליך כל כך הרבה רפש הך טבעי שסופך להיות מעט מוכתם בעצמך אבל אין כאן שיוויון.

הבושה הגדולה ביותר, יותר מאותו אוהד פושע, יותר מכל מה שקרה בדרבי, תהיה אם היחס לו מכבי תזכה כתוצאות מהמאורעות אמש ישקף ולו פרומיל מהיחס אותו הפועל תקבל. זה אולי ישמע קלישאתי, אבל יש רגעים שהקלישאה נוצרה עבורם: קו אדום נחצה היום. בתולדות הדרבי, בתולדות הכדורגל הישראלי, בתולדות הספורט הישראלי.

זהבי חוגג מול אוהדי הפועל. חיי אדם יקרים לנו מכל (יניב גונן)

הכדורגל כבר לא יהיה כשהיה, את מכבי לא ניתן יהיה לפצות, את תחושת הביטחון של זהבי, אדם שהותקף במקום עבודתו ללא כל עוול בכפו, לא בטוח שניתן יהיה לשקם.

את הפושעים יש להעניש, ויש לעשות זאת באופן נחרץ והחלטי, כך שכל שחקן שאי פעם יבחר לשחק במגרשינו, בין אם ישראלי ובין אם זר, יידע כי גופו וחייו יקרים לנו יותר מתקנון המשמעת. אחרת, המדרון אשר אותו אוהד נפשע השליך אותנו לתוכו, רק מצוי בראשיתו.