כולם מדברים על ריצה, אבל מה עם הליכה מהירה?

עם כל הכבוד לטרנד הריצה, לא מעט מתאמנים בוחרים דווקא בהליכה מהירה ואף מתמידים בכך שנים רבות.

מה הסיבות לכך שמלכת האתלטיקה "נזנחת" לטובת ענף שנראה לכאורה פחות יעיל ומהנה? אתם מוזמנים להמשיך לקרוא.

בואו נדבר על זה - הליכה מהירה בצמד או בקבוצה מאפשרת דיבור - אפילו אם ההליכה מאוד מהירה. עולה מכך שבניגוד לריצה, אפשר להפוך את הספורט גם לאירוע תרבותי משהו בין חברים ולא רק "משיכה קדימה" אחד של השני ומתן מוטיבציה.

פחות זה לפעמים  יותר - לכאורה נראה כי הריצה היא שורפת השומן האולטימטיבית, אך דווקא בדופק של 70% לערך שריפת השומן יעילה מאוד. הליכה מהירה לאורך זמן תיתן תפוקה נהדרת בהקשר זה, ולכן אין מה להיות מופתעים כאשר אנשים אשר מרבים בהליכה חווים הצלחות לא מעטות כאשר ברצונם להפחית במשקל.

לא מתאים לי - עולם הריצה לא מתאים לכולם. מדובר בפעילות אינטנסיבית יחסית להליכה, בנשימה מאומצת יותר ולעיתים אף בפעולה שאנשים לא מעטים רואים בה מפחידה במידה מסויימת (לא רואים עצמם כספורטאים אשר מסוגלים לעשות פעולה שכזו בפן הפסיכולוגי). יכול להיות בהחלט שמדובר במתאמנים אשר מסוגלים לרוץ, אך מדובר בעניין של החלטה (מה גם שלעיתים הגיל עושה את שלו).

חידת הפציעות - תמיד אפשר להתווכח איזו פעילות גורמת לפציעות מרובות יותר, אך מדובר בלא מעט פרמטרים ובסוגיות סובייקטיביות לכל מתאמן. מתאמנים רבים מדווחים על פציעות בגב ובברכיים ו"מאשימים" את הריצה בכך, ואחוז מסוים מהם מסתפקים עקב כך בהליכה בלבד (בהליכה הברכיים והגב סופגים מן הסתם זעזועים פחותים יותר, מה שגם מקנה באופן סובייקטיבי הרגשה בטוחה יותר לאנשים שחוששים מפציעות או שנפצעו).