פעם בארבע שנים עולם הספורט עומד מלכת, חובבי הכדורגל באשר הם מניחים בצד את המחלוקות הערכיות בצד ומתמסרים בטוטאליות לטורניר הספורט הגדול בתבל. לשמחתם הרבה של הצופים זכינו לטורניר מלא ברגש, מהפכים ודרמות אך למרות הציפיות הגדולות שלי ממונדיאל 2014 שם זה מסתיים.
לפני שאתם סוגרים עליי את השער אתחיל ואומר שציפיתי בכל משחקי המונדיאל, בין אלו שהחלו בשעות הנעימות של ערב עד השעות הקטנות של הבוקר, בחנתי חלקם אפילו בשידורים חוזרים והמסקנה אינה משתמעת לשתי פנים, אנחנו אוהדי הכדורגל התמכרנו לרגש בתוך מסת השידורים על חשבון האיכות.
 |
| ואן חאל. בעיקר תצוגות מהצד שלו (GettyImages) |
|
| |
מתוך 24 משחקי שלב הבתים, דרך שמונת משחקי השמינית אל עבר רבעי הגמר ועד לצמד משחקי החצי, ניתן לספור משחק אחד בו זכינו לראות נבחרת אחת שוטפת את הדשא בצורה מרשימה ומשחקת כדורגל ראוי לשמו. לאו דווקא ביקשתי דריסה אלא פשוט משחקת באומץ תוך כדי ניסיון אמיתי לממש את הפוטנציאל שבה, חבל שזה בא על חשבון המארחת ובצורה חד משמעית כל כך.
במהלך הטורניר חווינו בעיקר צמצום פערים, הוא הגיע בעיקר בשל מוכנות מדוקדקת אך מנגד הרבה יותר נוח להפתיע ולהתגונן. נבחרות בנוסח קוסטה ריקה, שווייץ, אלג'יריה וארה"ב נכנסנו ללב של כולנו בגלל החיבה המוזרה לאנדרדורג והרצון לרענן את השמות המוכרים לא בזכות יכולות מרהיבות על הדשא.
הציפיות שלי מהטורניר היו רמות וגבוהות בהתאם לארץ הסמבה בה היכולת האישית והמשחק המשוחרר הם אמת חקוקה בסלע, נבחרות עם סגלים מרשימים מלאים בארסנל התקפי נותרו עם תותחים דוממים בשל משימות הגנה מרובות, בתווך זכינו לתצוגות טקטיות נוסח לואיס ואן חאל ועם כל הכבוד לא לשם כך התכנסנו.
 |
| רואיס וקוסטה ריקה. התמכרנו לאנדרדוג (רויטרס) |
|
| |
אז ייתכן והמיקום ביבשת דרום אמריקה שיבש את ההכנות מבחינת הרמה וייצר רף גבוהה. לכן נתחיל בספירה לקראת 2018 ברוסיה ונתפלל כולנו לבקשה אחת פעוטה - כדורגל כיאה למעמד בבקשה, את הרגש תשאירו להנפה במוסקבה.
הכתוב הינו טור דעה