העיקר שלוזון שאג משמחה

לפני שנה ושבועיים נשמעה שריקת הסיום באצטדיון טדי למשחק בין הנבחרות הצעירות של אנגליה וישראל. ישראל ניצחה 0:1 והמאמן גיא לוזון פרץ בשאגות שמחה ובתנועות ידיים מוגזמות. "מה קרה לו?", תמהו האנגלים. "הוא לא יודע שישראל הודחה?".

ישראל אכן הודחה ועצוב מכך, לא הצליחה לספק אף שחקן ראוי לנבחרת הבוגרת, המשוועת לכשרונות מלהיבים ולדם חדש שיוזרם אליה, רגע לפני פרפוריה האחרונים.

לוזון באוויר (משה חרמון)

באותו טורניר ממש, נבחרת הולנד הצעירה הגיעה אל חצי הגמר שם הפסידה 1:0 לאיטליה. המאמן קור פוט לא יצא מגדרו אחרי העלייה משלב הבתים ואף ספג 3:0 מוחץ מספרד הנהדרת באצטדיון המושבה. שנה חלפה וההולנדים יכולים להודיע בגאווה כי הכתומים הצעירים אמנם לא זכו ביורו בישראל, אך סיפקו לא פחות משמונה (!) שחקנים לנבחרת הבוגרת בגביע העולם.

קווין סטרוטמן הפצוע לא הגיע לברזיל, סטפן דה פריי, ברונו מרטינס אינדי ודיילי בלינד דווקא כן ואפילו נמצאים בהרכב של לואיס ואן חאל, אותו הרכב שהביס 1:5 את ספרד. אי אפשר כמובן להתעלם מיורדי קלאסי, ג'ורג'יניו וינאלדום ושני הכובשים במשחק האחרון מול צ'ילה – לירוי פר וממפיס דיפיי. כולם היו לפני שנה בארץ ועכשיו הם מככבים על הבמה הגדולה ביותר שמספק הכדורגל העולמי.

לירוי פר. מככב על הבמה הגדולה בעולם (רויטרס)

ומה באשר לישראל? כמה שחקנים שניתן לבנות עליהם הנבחרת של גיא לוזון סיפקה לאלי גוטמן? התשובה המצערת: 0. או במילים: אפס. אופיר דוידזאדה, ניר ביטון, עומרי בן הרוש ומונס דאבור שחקנים ראויים, אך לא כאלה שיכולים לתקוע יתד ב-11 ולהוביל את ישראל ליורו 2016.

ההחמצה פה היא כפולה. גם כישלון בטורניר וגם פס ייצור לא שימושי לנבחרת הבוגרת. הנבחרת הנוכחית של מיכאל ניס עושה חיל עד כה, אבל אם לא תספק שחקנים טובים ויציבים לנבחרת הבוגרת, לא עשינו כלום וגם את יורו 2016, ובטח את מונדיאל 2018, נראה רק מהטלוויזיה.

הכתוב הינו טור דעה