"אוהדי מנצ'סטר יונייטד, ברוכים הבאים, אתם שוב בני תמותה", כתב דקה אחרי פרישתו של סר אלכס פרגוסון סטן קולימור, פעם סקורר ענק ופסיכופת וכיום פרשן מוערך בתחנת רדיו באנגליה.
ואכן, נוכחנו לדעת כי מנצ'סטר יונייטד הפכה ממועדון מיוחד וייחודי למועדון רגיל. הפיטורין של דייויד מויס נותנים הוכחה נוספת כי יונייטד יישרה קו עם ההתנהלות המודרנית והחולה של עולם הכדורגל, ולא נשארה נאמנה לדרכה ב-30 השנים האחרונות.
נכון, מאמן שנשאר 27 שנים בתפקידו זה אכן חריג. מויס הוחתם לשש שנים כדי שיישאר לטווח ארוך. אולי לא ל-27 שנים, אבל אף אחד לא חשב שהסקוטי שנבחר על ידי פרגוסון יעזוב אחרי פחות משנה בתפקיד.
 |
| מויס. אולי היה צריך לקבל עונה נוספת (רויטרס) |
|
| |
לזכותו של מויס ניתן לומר כי כל מאמן שהיה נוחת באולד טראפורד אחרי פרגוסון היה מתקשה, גם פפ גוארדיולה וז'וזה מוריניו. השניים הללו לא היו מסיימים במקום השביעי, אך בסבירות גבוהה לא היו לוקחים אליפות בעונה הראשונה.
לחובתו של מויס ניתן לומר כי לא מצא שיטת משחק אחידה ולא הצליח לסחוף את יונייטד אפילו אל הטופ-4. עם וויין רוני, רובין ואן פרסי וחואן מאטה, אפילו שחלקם פצועים, צריכים להשיג יותר.
טרם ידוע מי מקבל את ההחלטות בעידן שאחרי פרגוסון. משפחת גלייזר? פרגוסון עצמו? בובי צ'רלטון? כל חברי ההנהלה יחדיו? נראה כי הגלייזרים יכולים להאשים את פרגי שבחר מאמן לא מוצלח או לא מתאים לרשת אותו. את המאמן הבא הם יבחרו ואז האחריות תהיה עליהם. אם משרת המאמן במנצ'סטר יונייטד תיהפך לתחנת רכבת בשנים הבאות, המועדון יאבד לגמרי את דרכו, גם אם ייקח תואר פה ושם. כי מסורת מפוארת אי אפשר למחוק בעונה אחת.
הכתוב הינו טור דעה