אין למכבי את הווינר שפעם היה

מכבי תל אביב יצאה למשחק הסיבוב השלישי נגד מכבי חיפה במצב קשה מלכתחילה. במגרש הזה היא הפסידה את האליפות בגמר בעונה שעברה וזה עבר לשחקנים ולצוות המקצועי מול העיניים. מכבי אחרי תבוסת השיא במחזור הקודם בבית בנוקיה נגד הפועל ירושלים ובתווך ההפסדים בבלגרד ומול ריאל מדריד, זה מצב שלא רגילים לו במועדון הצהוב.

כאשר אתה במצוקה אתה נתלה על כל קש שיתן תפנית מסוימת וההפסד לריאל מדריד בהפרש של נקודה הפך למשחק הירואי כנגד הקבוצה הטובה באירופה כפי שהציגו את זה אנשי מכבי אחרי המשחק אבל זה לא מסתיר את הבעיות.

סינדרום הכדור האחרון נמשך. בואו נהיה כנים: זהו מצב קשה כאשר קבוצה ווינרית במסורתה עם היסטוריה של ניצחונות במצבים קשים עם חזרות מפיגורים גדולים נקלעת שוב ושוב למצב של כדור אחרון שמפריד בינה לבין ניצחון ולא מצליחה בו. במצב כזה אתה נכנס לבור פסיכולוגי שלא קל לפתור אותו. יותר מזה: מכבי נכנסה לרבע שלישי עם הובלה מבטיחה ואיבדה אותו. צריך לחשוב מה עושים ברוטציה. צריך לבדוק איזה הרכב יתפקד יותר טוב ברבע הזה.

רנדל חוסם את סופו (שי לוי)

בכל קבוצה יש מעט שחקנים שבנויים לכדור אחרון. בהיסטוריה של קבוצות גדולות היו שחקנים קבועים שעליהם הלכו. מיקי ברקוביץ' היה הגדול מכולם בזה כי כך הוא נולד. פארקר ושאראס היו שחקנים מהסוג הזה. במכבי של היום יש לכאורה שלושה כאלה - סמית', בלו ופניני.

בלו ופניני קלעי שלשות נהדרים עם ביצים גדולות כמו שמכנים אותם בשפת הכדורסל, אך החטיאו מספר זריקות כאלה. לאחרונה זה נמשך ועד שלא יקלעו סל ניצחון כזה שוב זה ישכב להם על הכתפיים.

לסמית' יש כבר בעיה נוספת חוץ מהחטאת הקליעה האחרונה - איבודי הכדור הלא ברורים האלה בכדורים המכריעים. גם אצלו זה פגיעה בביטחון. זה שוכב לו על הכתפיים. העומס והלחץ בעניין הם גדולים וגם הוא צריך סל ניצחון מכריע כדי לצאת מזה.

אין למכבי כיום מי שיכול לקחת את הכדורים האחרונים. כדורים שעד לפני כחודש היו נכנסים, כיום לא נכנסים, ואין לקבוצה את הווינר שינצח לה את המשחקים.

מכבי נמצאת בתקופה קשה גם באירופה וגם בליגה. היא במאבק קשה עם יריבות שהיא מרגישה היטב את כוחן. המגרש בנוקיה איבד קצת מהיותו מבצר. הפסדי החוץ פוגעים בבטחון ויוצרים משברון. למשחק במינכן הקבוצה תצא כאשר כולם זוכרים איך זה הסתיים פה אבל גם באיירן נמצאת במשברון. גם לה היו השבוע שני הפסדים - אחד בחצי גמר הגביע הגרמני נגד אולם וגם במשחק על מקום שלוש-ארבע, הפסד נגד ברוס בסקט באמברג. באיירן הוא מועדון עם מסורת אבל רק בכדורגל. כאן עדיין אין להם מסורת של מועדון ונסיון.

שחקני חיפה מאושרים (שי לוי)

יש למשחק הזה משמעות כפולה להמשך העונה. זה גם משחק על מיקום וגם סגנית האלופה חייבת לעצור את רצף ההפסדים, כי אחרת הלחץ עוד יותר גבר, ואי אפשר לדעת לאן הוא יוביל אם הוא לא ייעצר. מה עוד שמחכה לקבוצה משחק מול הפועל ת"א בהדר יוסף.

מכבי נמצאת במצב של לחץ עם כל הנסיונות להחביא. סדרת הפסדים כזו יוצרת לחץ וחוסר שקט במועדון. ההתקפה שמייצרת בסביבות 70 נקודות לא משתפרת, ההגנה המתחלפת כבר לא מפתיעה והתלות בסופו מקשה בליגה הישראלית. המאמנים הישראלים מכירים את מכבי על בוריה ובאים עם סגירות טובות ומנצלים את נקודות החולשה שלה. גם כוח ההרתעה של סגנית האלופה קצת נחלש וקבוצות ישראליות שבאות נגד מכבי מאמינות יותר בעצמן.

כשמתחילים במועדון לדבר כבר על העונה הבאה זה לא מוסיף לשקט, לביטחון ולתפקוד לא של השחקנים ולא של הצוות המקצועי. אינני מקנא בדייויד בלאט אבל עם כל הקשיים האלה צריך להרגיע ולנסות לאסוף את הקבוצה לשיחות הרגעה עם שחקנים מסויימים ועם כולם ביחד ולהתאחד לקראת המשחק במינכן. ניצחון שם יכול לתת שקט ולהתחיל בהכנה להצלבה כנגד מילאנו. זה לא קל, אבל זה אפשרי.