סוזה לא מאמין בשחקניו

אני לא מכיר קבוצה בישראל שמכבי הייתה פוגשת אותה בארבעה מפגשים ולא הייתה מנצחת לפחות פעם אחת. ובכן, באירופה הסיפור הוא שונה לגמרי, בטח כשאתה פוגש את אלופת שווייץ.

אי אפשר להאשים את מכבי תל אביב ביהירות, או בפיזור הצהרות מיותרות. אך אם לשפוט לפי המערך הפחדני שעלה עמו המאמן פאולו סוזה, כן אפשר להאשים אותו בכך שהוא וויתר על המשחק מראש.

שחקני מכבי לא אשמים שהם עולים עם שבעה שחקני הגנה ושוער, כשרק פריצה, זהבי ואלטמן (מה?) פותחים בהתקפה. שניים וחצי שחקני התקפה, עם כל הכבוד, לא יכולים לעשות כלום נגד אלופת שווייץ.

שחקני מכבי. קצת יותר אמון ממאמנם לא יזיק (רדאד ג´בארה)

לכולם ברור שהליגה הישראלית די קטנה על מכבי, ואם היא רוצה לתקוע יתד ולהיות קבוצה שמגיעה מדי שנה לשלבים הגבוהים גם באירופה, היא צריכה שהמאמן יביע מעט יותר אמון בשחקניו. עם מערך כזה, סוזה משדר לחבר'ה שבאים להגן ולצאת למתפרצות, אך השאלה היא מה קורה אם השוער שלך דוחק את הכדור לשערו הוא בדקה ה-18? קצת קשה להפוך מפסיבי לאקטיבי כשאתה עם מערך שגובל בבונקר.

מועדון גאה כמו מכבי תל אביב לא יודע, לא ידע ולא יידע מעולם לשחק בונקר, יתרה מכך, מכבי תל אביב לא יודעת להגן 90 דקות. קבוצה שרגילה לתקוף וליזום, לא יכולה לשחק הגנה במשחק שלם.

שחקני באזל חוגגים. לא ספרו את מכבי (משה חרמון)

השער השלישי שספגה מכבי תל אביב הוא סיפור המשחק לדעתי. שלושה שחקנים מתרוממים, מוסרים אחד לשני עם הראש, וכובשים שער כמו בשכונה.

בכלל, המשחק התנהל כאילו מדובר במשחק אימון, גם אם מסתכלים על כמות האוהדים, שעד לא מזמן אירחו את צ'לסי ושאלקה, ולא ספרו את האלופה הישראלית. בשער הראשון שחקני באזל חגגו באיפוק, כאילו היה זה עניין של זמן עד שיגיע השני והשלישי, וכך היה.

מרקו שטרלר, שלא הגיע לבלומפילד במשחק הראשון, הראה שמדובר בחלוץ גדול, נגח פעמיים לרשת של מכבי ודיפדף את הצהובים מאירופה, שלח את סוזה לעשות חשבון נפש ואת שחקניו אל הדבר החשוב באמת: זכייה שנייה ברציפות באליפות.