כשטאטה נהיה טיטו

מעל הגעתו של חרארדו מרטינו לקאמפ נואו בקיץ האחרון ריחפו סימני שאלה רבים. אחרי תקופה היסטורית ומלאת תארים תחת שרביטם של פפ גוארדיולה וטיטו וילאנובה, שניהם בוגרי ה"לה מאסיה", נחת בברצלונה מאמן חדש שלא ינק את הפילוסופיה הברסאית, אבל ידע לתת לה הרבה כבוד.

בצעד חריג החליט "טאטה" לעשות מחווה קטנה לווילאנובה ולעלות למשחק הגורלי מול מנצ'סטר סיטי באיתיחאד עם רביעיית קשרים: בוסקטס, צ'אבי, פברגאס ואינייסטה, הרכב שהיה פופולארי מאוד אצל קודמו בתפקיד. יש שיגידו שמדובר בפחדנות, אני טוען שמדובר בחזרה למקורות.

ליאו מסי כובש מהנקודה הלבנה (רויטרס)

מי שצפה בריכוז בדקות הפתיחה של המשחק ראה בדיוק דומיננטיות מהי. כמו בימיה הטובים, ברצלונה היפנטה את היריבה וברבע השעה הראשונה החזיקה בכדור 75 אחוזים מהזמן. "מי שתחזיק פחות בכדור תסבול יותר", כך אמר מרטינו לקראת המשחק, וצדק.

משחק הלחץ של ברצלונה, עוד אלמנט שכבר לא רואים בכל משחק ומשחק שלה, נראה על הדשא של האיתיחאד במלוא תפארתו. זה בא לידי ביטוי כבר ב-0:6 הגדול על ראיו ויאקאנו במשחק הליגה האחרון, אבל גם כאן, מול כמה מהשחקנים הגדולים בעולם, בארסה הוכיחה באיזה נשק רב עוצמה היא מחזיקה.

דוד סילבה מתוסכל (רויטרס)

אז נכון, משחק ההתקפה של אלופת ספרד לא שטף, אבל הסבלנות השתלמה וה-0:2 הוא צעד חשוב בדרך לשלב הבא. לא הייתי ממהר לפסול את החבורה של מנואל פלגריני, אבל להגנתם ייאמר שהם לא הפסידו לברצלונה, הם הפסידו לברצלונה של לפני שנתיים, וזו חתיכת קבוצה.

הכתוב הינו טור דעה