נאחזת בעבר, מתה בהווה

מצבה העגום של הפועל ת"א לא רק רע לכדורגל הישראלי בפן המקצועי, הוא גם מסמל את הצד הפחות בהיר ואופטימי של "קבוצות אוהדים", זאת למרות שהפועל לא עונה להגדרה של קבוצה כזו.

המסקנה העגומה מכל הקטסטרופה שחלה סביב התנהלות המועדון, היא אחת: לולא כסף, אין הצלחה אמיתית. אפשר ליהנות מהצלחה רגעית, מניצחון מתוק פה ושם, אבל בטווח הארוך העסק כושל, מתרסק ומתפורר. וכשזה מגיע למועדון כמו הפועל ת"א, שניצב חלש וחסר כוחות מול היריבה העירונית העשירה בצהוב, הנפילה עגומה עוד יותר, האוהדים מתוסכלים עוד יותר.

מה לא עשו אוהדי הפועל כדי להיפטר מאלי טביב, מה לא עשו אוהדי הפועל ת"א כדי להחזיר את איתי שכטר לקבוצה בקיץ, וראו איזה פלא, הפועל נכשלה בענק. ואל תטעו, גם אני חושב שעזיבתו של טביב את מתחם חודורוב הייתה הכרחית, אך יש רגעים בהם צריך לחשוב מהי החלופה השנייה לפני שרצים לפעול. לכן גם כאן, בדומה למקרה יואב כץ בהפועל חיפה, קל לזעוק ולצעוק על הבעלים: "עזוב אותנו לנפשנו", אך לכשזה באמת קורה, מה נשאר למועדון?

אוהדי הפועל ת"א. שילוש קדוש עם המאמן והשחקנים? (משה חרמון)

הפועל ת"א נאחזת בעבר, נאחזת בקרני המזבח. בקיץ ניסו האדומים לעמול על שחזור עונת האליפות, אך השחקנים בינתיים איבדו לא מעט דקות משחק והקבוצה היא לא אותה קבוצה. כוכבים כמו ביברס נאתכו וערן זהבי שייכים לנחלת העבר, בזמן ששחקנים כמו איתי שכטר וגילי ורמוט שייכים לנחלה העצובה של ההווה.

מי שהיה אחד ממאמני הכדורגל הבכירים והמוערכים ביותר בבריטניה, ביל שאנקלי, אמר בעבר: "כמועדון כדורגל, יש לנו שילוש קדוש; השחקנים, המאמן והאוהדים. ההנהלה לא קשורה לזה - הם שם רק כדי לחתום על הצ'קים". אז זהו, שהשילוש הזה לא מקבל תוקף ללא חתימה על צ'קים, וכשאין מי שחותם על צ'קים, כל הקדושה הזו הופכת לתפל. לא כי האהבה היא לא אותה אהבה, אלא כי בימינו פשוט אי אפשר לשרוד בלי מזומנים.

כעת השקט הכרחי למועדון יותר מאי פעם, וככל שנצברים עוד ועוד הפסדים, הוא הולך והופך למצרך נדיר. עוד יבואו ימים טובים להפועל, האוהדים צריכים להיעזר בסבלנות ולהבין שבדרך כלל כשאתה עם הגב לקיר וכשאין לך מה להפסיד, קורים רק דברים טובים.

הכתוב הינו טור דעה