בית"ר חייבת להשתדרג ומיד

מתברר שכל המחסניות התרוקנו באמצעות הריבים שלפני המשחק. וכך להיילייט הגיעו בית"ר ירושלים ובני סכנין עייפות. המשחק המתוח הזה, שמרבה לספק כותרות, איכזב. כן, בפירוש איכזב. ואם בכל זאת ישנה קבוצה שנהנתה מהתיקו המשמים הזה, זו בית"ר. איך לא. הקבוצה מהבירה, אולי בפעם הראשונה בהיסטוריה, לא רק בפן הספורטיבי אלא גם הלאומי, הגיעה למשחק כאנדרדוג, ולכן בפרימיירה של מאמנה רוני לוי היא יכולה להיות מרוצה.

סכנין, פייבוריטית הפעם לשם שינוי, קרסה דווקא במבחן הבגרות שלה. כל הכלים היו לרשותה, אבל מלבד יתרון בהחזקת הכדור היא בקושי הגיעה להזדמנויות. המטוסים האנושיים שלה (כליבאת, גדיר ומוגרבי) קורקעו, ובכך נמנע מאיתנו לצפות בפועל באחת מחוליות ההתקפה הקטלניות והמהירות בליגה וחבל.

אלי טביב הגיע וישב יחד כ-500 מאוהדי בית"ר ביציעים, ובכך נמנע אולי חיכוך בינו לבין אוהדי סכנין. קשה לדעת באילו תחושות יצא טביב מן המשחק. מה שברור - כלים אולטימטיבים אין לו, אך מאמן מדופלם וטקטיקן יש לו גם יש. רוני לוי ניהל את המשחק בכלים הצנועים שלו ביד רמה. הוא ליהק ובהצלחה בעיקר במחצית הראשונה את ניסו קפילוטו בפעם הראשונה בקריירה שלו כקשר אחורי והרוויח. הוא גם הרוויח את אבירם ברוכיאן, שרשם את משחקו הטוב ביותר מאז שחזר הביתה.

טביב ביציע בדוחא (רדאד ג´בארה)

ובכל זאת, בית"ר חייבת להשתדרג ומיד בהון האנושי שלה, אחרת הנסיגה המדאיגה במעמדה תימשך וחבל. סכנין אמנם רשמה סיבוב טוב ואפילו מעבר לכך, ומאמנה מרקו בלבול זכאי למלוא חוסן המחמאות, אך דווקא במשחק הזה ציפינו ממנה ליתר חדות ובעיקר למנטליות ווינרית מה שלא בא לידי ביטוי במשחק. נראה שבתת המודע של שחקני הקבוצה מהמגזר, בית"ר עודנה קבוצה עם מעמד. מרקו בלבול ראה בעיניים מרוצות עוד הופעה מצוינת של חמד גנאים כקשר אחורי פעלן וקריאטיבי. אך גם כריסטיאן הידאגלו וגם חאלד חלאילה לא הצליחו להרכיב חוד אולטימטיבי, שהלך לאיבוד דווקא במשחק שבו האוהדים השתוקקו שיעשו זאת.

דווקא במבחן האופי מרקו, קבוצתך נכשלה. בית"ר היא קבוצה מתחת לבינונית ואפילו חלשה. ואם בבית שחקניך לא הצליחו לפצח את ההגנה של היריבה, יש בעיה. כדי להשתלב בצמרת בדחילו ורחימו סכנין יכולה, אך בכלים שבלבול בנה מצפים ממנה לדורסנות וגם ליצירת הזדמנויות ומימושן. בקיצור להכריע משחקים שכאלו. אז נכון שדגל פלסטין התנוסס ביציע סכנין ונכון שמפגש מול בית"ר הוא הזדמנות למחות על עוול וקיפוח ואולי על הסתה גזענית לעיתים, אך נראה שגם האוהדים הירושלמים מגיעים לדוחא ללא תחושה שהם מגיעים לגזרת אויב. הקהלים מתרגלים והאווירה בסך הכל הייתה סבירה, על אף שזו התמודדות בין שתי השקפות עולם מנוגדות ורוויות שנאה ואיבה ושום דבר כבר לא יעלים אותן.

אבוקות ביציע סכנין (רדאד ג´בארה)

בעיני סכנין בית"ר גזענית ובעיני בית"ר סכנין עוכרת ישראל. זו השתקפות על מתח מרקע לאומני. אם אף אחת מהקבוצות לא הצליחה לטרנספר את השנייה במשחק, הרי ששתיהן ייכשלו גם בגזרת האידיאולוגיה השטנית. נראה שמבחנו האמיתי של טביב בבית"ר יהא, ושוב אנחנו נדרשים בסוגיה הזו - בצירופו של שחקן ערבי. אז העוינות והיריבות יימשכו, אך הספורט ינצח וזה מה שחשוב. ועוד נקודה, מופרכת בעיניי הדעה הרווחת בין עיתונאים ושחקנים, שבמשחקים מסוימים ישנה נמרצות יתר בעיקר במשחקים מן הסוג הזה. לדעתי אין נמרצות כזו במשחקים שכאלה, כי אם היא ישנה אז היא פוגעת בשחקנים וזה מה שהתברר במשחק. ואגב, אפשר לקיים משחק חוזר?