מברוק למכבי תל אביב על העלייה ל-32 האחרונות. מדובר בהיסטוריה עבור המועדון שעבר בפעם הראשונה את שלב הבתים. ברכות. הגענו לזמנים טובים. מכבי משחקת נגד קבוצה מהליגה הראשונה בצרפת בשביל לשמור על הרגליים ובחצי כוח. שאפו לכדורגל הישראלי. המשחק שראינו הוא בית קברות לפרשנים. אין מה ללמוד ממנו לא על הצהובים ולא על בורדו. חניכיו של פאולו סוזה באו לעשות את העבודה בצורה מאוד קרה.
יש לי תחושה שסוזה העביר לשחקנים שלו, בדיוק כמו בטדי, שצריך לעשות את העבודה במסגרת מה שצריך ולא יותר מכך, גם לקראת הדרבי בשני וגם לקראת השלבים הבאים באירופה.
מבחינתי, בכל משחק שהאנרגיה של הקהל גדולה יותר משל השחקנים על המגרש זה לא נראה טוב. לפחות על כר הדשא. אגב, מדהים היה לראות עשרה שחקנים ישראלים על המגרש. העלייה של הכדורגל הישראלי ממשיכה, אך אנחנו צריכים לראות המשכיות. חלק גדול מאוד מהיריבות שמחכות בשלב הבא טובות בכמה רמות מבחינה קבוצתית. הן לא באותה רמה כמו מכבי. יכול להיות שבמשחק אחד אפשר לעשות דברים יפים, אבל הקבוצה לא צריכה לכוון את כוחה למשחק הזה. אם היא רוצה לעמוד מול הקבוצות האלו, היא צריכה להתחזק בזרים ברמה גבוהה מאוד. כדי לנצח ברמות האלה צריכים לכבוש שערים.
 |
| שחקני מכבי ת"א חוגגים (יניב גונן) |
|
| |
הצהובים חייבים בשביל כך סקורר אמיתי, שיכול לייצר שערים בעזרת יכולת אישית, שמקבל כדור עם הגב אל השער. גם בקישור האחורי צריך להגיע שחקן שיודע להוסיף כוח התקפי מלבד משחק ההגנה. כרגע אין את זה לסוזה. הקבוצה לא צריכה להיות תלויה בכושר של ערן זהבי כי זה לא יספיק לרמות הגבוהות ובמועדון יודעים זאת. בשביל השלב הבא חייבים להביא חלוץ אמיתי שיפתח במקומו של ראדה פריצה. הקשר הזר ייכנס על חשבון מהראן ראדי או גל אלברמן.
המצטיינים של שלב הבתים הם סוזה וזהבי. המאמן בגלל היכולת שלו לנהל את מה שקורה על המגרש, הקשר לנהל את הנעשה על המגרש. לסיכום, מחמאות גדולות למכבי על ההיסטוריה ועל הדרך מתחילת העונה בשלב הבתים. אבל צריך לזכור: זה נגמר. עכשיו אפשר לכתוב את ההיסטוריה מחדש והלוואי וזה יקרה.