מה כבר לא נכתב עליו. לואיס סוארס, שנוא או אהוב, לכולם ברור שמדובר בגאון כדורגל, פנומן וכזה שנמנה על הטופ העולמי.
קטלו אותו על ההצגות, כמובן שעל הנשיכה לאיבאנוביץ', ויש לומר שלפחות בנוגע למקרה האחרון בצדק, אך אין להסתיר משהו בו השתנה, משהו יותר מתון וכשזה בא לידי ביטוי על כר הדשא - זה פשוט נפלא.
הוא חזר רעב מתמיד ולאחר שיכנועים של סטיבי ג'רארד בקיץ הוא הגיע כדי לקחת את המרסיסיידרס לטופ 4, אולי כאקורד סיום במועדון ואולי כדי להישאר במועדון שראוי לו, כזה שמתחרה בטופ של אירופה.
התשוקה שלו למשחק הייתה תמיד ללא מעצורים, אך אחרי קיץ בו נע בין רצון לעזוב את הממלכה לבין רצון להתקדם מקצועית, סוארס פשוט בכושר מדהים ועכשיו נותר רק לקוות שישמור על כך עד המונדיאל בברזיל.
 |
סוארס. מלא תשוקה (רויטרס) |
|
|
הווירטואזיות בתוספת הרצון להצליח עשויים להיות המפלט עבור מועדון ששכח מהי תהילה. ליברפול עשויה לא לסיים בין ארבע המובילות וזה עלול להיות בעוכריה כשסוארס עוד יירצה לעזוב, אך ביכולת הזו עוד עשוי הכוכב האורוגואיי לסחוב לבדו את האדומים למקום שהם כל כך רוצים.
בעונה נטולת אירופה ברנדן רוג'רס חייב להחזיר את המועדון הזה לצמרת, גם כדי לא לפתוח פער גדול משאר היריבות וגם כדי לנסות ולגרום לנכס הכי גדול שלו לא לרצות ולעזוב בתום העונה. אולי זה יהיה בכלל סוארס עצמו שיגרום להישארותו.
הכתוב הינו טור דעה