מכבי במשבר עמוק

בשבועות האחרונים עלתה השאלה האם מכבי תל אביב של אירופה שונה מזו של הליגה. אחרי ההפסד ללבוראל ויטוריה, התשובה ברורה: מכבי במשבר עמוק וכרגע אין מי שיוציא את העגלה מהבוץ. לא מישהו מהשחקנים וכרגע, גם לא מישהו מצוות האימון בראשות דייויד בלאט. בכל מקרה, המשחק נגד ויטוריה הושפע מההפסד בדרבי.

די לקרוא את שפת הגוף של שחקני מכבי ואנשי הספסל כדי לראות את אובדן הביטחון והלחץ. במועדון הזה תמיד יש לחץ ומי שמשחק או מנהל צריך לחיות ולהתמודד איתו.

פתיחת המשחק הייתה של ויטוריה, כאשר לזכותה עמדו כמה דברים, בעיקר החולשה של הצהובים והידיים הרועדות של השחקנים. הפיגור בריבאונד ההגנה (פיגור כמעט מסורתי של מכבי שדורש טיפול מיוחד) ואי היכולת לסגור את פלייס, הקלו על הספרדים ורק יציאתו למנוחה שיחררה את המקומיים. בלטו בחולשתם במחצית הראשונה: דווין סמית' וג'ו אינגלס, עם אפס נקודות כל אחד.

היקמן. הכל נפל עליו (חגי ניזרי)

מכבי התחילה עם טייריס רייס כרכז ולדייויד בלאט נמנעה התלבטות בעקבות הפציעה של יוגב אוחיון שלא התלבש. כל מי שצפה במשחק יגיד ודאי שרייס לא היה רע, אבל הוא לא רכז ולא יכול ביכולתו ובמעמדו הנוכחי להנהיג את סגנית האלופה הישראלית.

בלאט החליט למעשה להתעלם מיובל נעימי ולהטיל על ריקי היקמן את רוב המשחק כרכז וגם הוא לא היה בשיאו. רייס הוחזר שוב למגרש לשלוש דקות, הספרדים חזרו ורייס נשלח שוב לספסל. אתם שואלים מה עם נעימי? הוא לא קיבל שנייה. אז מי הרכז המוביל של מכבי? לי אין תשובה, אולי לבלאט יש.

בלאט מסמן. איבד את התחכום (חגי ניזרי)

לבוראל לקחה 15 ריבאונדים בהתקפה. לא הגבוהים של בלאט ולא הגארדים עשו מספיק עבודה בריבאונד ובכדורים שעליהם צריכים לזנק ולהילחם. מכבי לא יכולה כיום לנצח עם 65 נקודות. יש לה הגנה חלשה ואדישה עם התקפה לא מאורגנת שלא מבצעת תרגילי משחק. הצהובים, ללא הגנה טובה ואגרסיבית וללא ריבאונד, לא מבצעת התקפות מתפרצות וכשהיא כבר כן עושה זאת, הסיום של ההתקפות המתפרצות לוקה בחסר.

הבעיה ברורה: רוב השחקנים בכושר לא טוב. אין מנהיג ומנהיגות. יש לחץ רך על כל המגרש שלא מביא את הקבוצה השנייה לאיבוד כדורים. בלאט איבד את התחכום שלו גם במצבים מיוחדים, אולי בגלל הלחץ שבו הוא שרוי.

כשנותרו 32 שניות לסוף לא הייתה הוראה ברורה מהספסל אם לעשות עבירה או לא. מכבי חסרת ביטחון, חסרת גיבוש, חסרת אמונה, לא מסודרת ולא מאורגנת. והקהל? זה לא נוקיה החם, המעודד, הדוחף והמפחיד. הקהל לא יודע מה לעשות, הוא מפוצל ושרוי בהלם. מי שמטאטא את הבעיות מתחת לשטיח לא ימצא שם פתרונות.