מהניצחונות הגדולים

וואו, וואו, וואו. איזו הצגת כדורגל קיבלנו בבלומפילד. מכבי תל אביב הגיעה למשחק מול פרנקפורט עם שתי מטרות: הראשונה - להגדיל את הסיכויים להעפיל לשלב הנוק אאוט הליגה האירופית, והשנייה - להשכיח את התקלה שאירעה בשני מול הפועל באר שבע.

כבר מההתחלה ראינו את פאולו סוזה מפיק לקחים מההפסד בווסרמיל. הוא הכין את מכבי בצורה יותר אחראית, כשבחר לשחק עם שלושה בלמים במרכז ההגנה. לכאורה, כשמדברים על שלושה בלמים עולה מחשבה שמדובר במערך הגנתי. אך לא כך היה. במחצית הראשונה ראינו את מכבי באחת מתצוגות הכדורגל הגדולות בהיסטוריה של קבוצה ישראלית באירופה.

בשבועות האחרונים עלה וירד שמו של ברק יצחקי. מה הסיבה שהחלוץ לא זוכה לדקות משחק? אני חושב שיצחקי ומונס דאבור גרמו לצהובים להיות מסוכנת. יצחקי ענה לכולם על כר הדשא עם צמד מרשים. בנוסף, הוא עבד ללא הרף וסייע בחלק האחורי. מרשים מאוד. כל הדברים האלו הפכו אותו משחקן שנעלם על הספסל לסוג של באנקר בהרכב. קשה לי לראות את סוזה מוריד אותו מכר הדשא בשבועות הקרובים.

שחקני מכבי חוגגים (יניב גונן)

ב-0:3 של הצהובים במחצית, אף אחד לא חשב לרגע שפרנקפורט תחזור למשחק. מכבי כקבוצה הציגה משחק קבוצתי מדהים ב-55 הדקות הראשונות, אך מה שבלט לרעה - היכולת המזעזעת של חואן פאבלו קולינאס בשער. השוער הספרדי גרם לשחקני ואוהדי הקבוצה להתגעגע לווינסנט אניימה ונגד הגרמנים הוא היה רע מאוד ואיבד את הביטחון לחלוטין. אני מאוד מקווה שהוא ביזבז את כל הטעויות שלו במשחק אחד.

את הדובדבן שבקצפת שמרתי לסוף והוא כמובן ערן זהבי. אני לא אוהב להכתיר שחקנים ולהכריז עליהם כטובים בליגה. אבל אין שום שספק שלאף קבוצה אין שחקן שיכול להשפיע על המשחק כמו זהבי. היכולת שלו לנוע מהחלק האחורי לחלק הקדמי ולהפוך לשחקן לא מסוכן לשחקן מאוד מסוכן ברחבת היריב, והיכולת שלו להעביר את ההתקפות מהחלק האחורי לחלק הקדמי, הן דברים שאין לאף שחקן בכדורגל הישראלי. בנוסף יש לו יכולת סיום מדהימה.

ממצב של ניצחון בטוח, הצהובים הצליחו להחזיר את הגרמנים לעניינים. כל מי שהיה בבלומפילד נזכר במשחק מול באזל, בו מכבי חזרה מ-3:0 ל-3:3. השריקה של הפנדל לטובת הקבוצה המקומית בתוספת הזמן, גרמה לשמחה גדולה יותר מכל אחד מהשערים. אי אפשר היה לסיים את המשחק הזה בצורה יותר מדהימה - הפאננקה של זהבי פשוט גאונית והוא היה ראוי לכך.

אחרי התצוגה המדהימה של מכבי תל אביב, קיווינו לראות את מכבי חיפה עולה על דרך המלך מול פאוק סלוניקי. אבל ההבדל בין המשחק של הצהובים מול הירוקים הוא כמו להיכנס למסעדת יוקרה, לקבל למנה ראשונה צלחת משף מפורסם ולמנה עיקרית לקבל חצי מנה פלאפל. פשוט מדהים לראות את חוסר הביטחון של חיפה. בעונה הקודמת היא זהרה על כר הדשא. שחקנים היו עמוסים בביטחון והקבוצה הפגינה תצוגת כדורגל מרשימה. פתאום, אותם שחקנים הפכו לחבורה של ילדים מבוהלים. אין שחקן אחד שמתנפל על המשחק. אי אפשר לראות אכפתיות אצל השחקנים. כולם מחכים שיקרה משהו.

אנדלובו עולה לכדור גובה (משה חרמון)

אני בטוח שאריק בנאדו חושב יום ולילה על המצב. הוא צריך למצוא לעצמו 13-14 שחקנים שאיתם ירוץ, גם במחיר של הפסדים. קשה לקחת שחקן כמו סארי פלאח, שלא היה בסגל בכלל בתחילת העונה, ולשים אותו בהרכב. כך גם עידן ורד ורן אבוקרט. הם אמורים להיות אלו שימשכו את הקבוצה מהבוץ? אני עדיין מאמין שאם בנאדו ימשיך בדרך שלו, ישחרר את הרסן מרובן ראיוס וייתן ביטחון לשחקני הרכב. אם יעשה את כל זאת, אולי חיפה תחזור לקדמת הבמה. עצוב לראות איך היא משחקת כרגע.