אין לנו כדורגל אחר

המחזור ה-6 בליגת העל הביא עימו בשורה. אמנם זה היה ידוע שחובבי הכדורגל הישראלי אוהבים כדורגל תוצרת הארץ, אך שיא צופים כמו במחזור הנוכחי הוא תעודת אמון הקהל בכדורגל הישראלי.

תגידו שהוא חולה, תגידו שהוא רווי קומבינות, תגידו שהעסקנות שולטת, אך הקהל הגיע בהמוניו והצביע ברגליים - כדורגל כחול לבן מעניין אותו יותר מאשר מה שמעבר לגלובוס.

בצל הסכם השיווק, הסכם הרפורמה והסאגה הבלתי נגמרת בהתאחדות לכדורגל, הקהל הוכיח כי זה לא מה שמעסיק, אלא אותם כדורגלנים שרצים מדי שבוע על כר הדשא.

בשנים האחרונות התופעה של טיולי אוהדי כדורגל ישראלים ברחבי העולם תפסה תאוצה, אלפים טסים מדי שנה לברצלונה, לאולד טראפורד וגם למילאנו, אך כנראה שהאמונה נמצאת עדיין כאן בארצנו.

חיימוב מעל ברדה. החזיר את התשוקה לנגב (יניב גונן)

7,000 אוהדים נהרו לווסרמיל, למעלה מ-16,000 לאצטדיון ר"ג כדי לעודד את מכבי ת"א, 5,000 ירוקים הגיעו למושבה וגולת הכותרת 30,000 שצפויים לגדוש את טדי במשחק בין בית"ר ירושלים להפועל ת"א.

יש לנו קהל, קהל נאמן רק צריך לספק לו סיבות לאהוב את המשחק. התשוקה קיימת, והוכיחו זאת למעלה מ-65,000 איש, יותר מכל משחק של נבחרת ישראל במהלך הקמפיין החולף. מעתה פרנסי הכדורגל צריכים לשמר זאת ולהבין - אין לנו כדורגל אחר, או לפחות לא משהו מרתק יותר עבור חובב הכדורגל הישראלי.

הכתוב הינו טור דעה