ממליץ לפרק את נבחרת ישראל

אם נבחרת ישראל הייתה מפעל הוא היה נסגר מזמן בשל היותו מפעל כושל ולא רווחי. אינני מכיר היטב את חוקי פיפ"א, אבל אם הדבר היה תלוי בי הייתי ממליץ לפרק לאלתר את נבחרת ישראל בכדורגל (ואולי גם את נבחרת ישראל בכדורסל), לוקח פסק זמן ארוך, בונה את כל העסק מחדש ואולי חוזר עם בשורה אל חובבי הכדורגל בארץ.

המשחק מול אזרבייג'אן נתן חותמת סופית לאי התכנותה של הנבחרת, לכישלונו המבני של הכדורגל הישראלי, לחוסר הישע של הכדורגלן הישראלי ברגע האמת, לבלק-אאוט הקבוע האוחז פה במשחקים הגורליים, לאי יכולתו של כל המאמן כדורגל של הנבחרת הלאומית להתעלות במשחקים החשובים ובעיקר לתרמית הגדולה של הכדורגל שלנו שמאז 1970, עובדים עלינו, משלים אותנו, מרמים אותנו והופכים אותנו לנלעגים ולפראיירים בשל העובדה שעדיין קהל הצרכנים שלנו מאמין פעם אחר פעם שאולי הפעם.

אז נכון שאלי גוטמן טעה בהיערכותו למשחק, אבל המשבר גבירותיי ורבותיי ועומקו גדולים יותר. גוטמן, שזנח ונטש באופן תמוה את ה-4-4-2 המותגי שלו מלפני שנים פתח דווקא מול נבחרת מוגבלת וחסרת סיכוי בבית עם חלוץ בודד אחד (איתי שכטר, שנמצא אולי לא באשמתו, באחת מתקופות השפל בקריירה שלו). אפשר אולי לצפות שאליניב ברדה יפתח ואם מתעקשים אז ליד שכטר, ושגל אלברמן לא יישאר על כר הדשא ללא שום סיבה כקשר אחורי ומיותר במשך 71 דקות כשצו השעה של המשחק - ניצחון.

אפשר היה לוותר אפילו על שחקן הגנה לטובת שחקן התקפה בשלב מוקדם יותר וליצור בלאגן יצירתי ולנצח ויהי מה. ובעיקר, אל תתנו שוב לשער השוויון של שכטר להטעות אתכם. זהו השער האשלייתי התורן של הכדורגל העסקי שלנו. שער חסר חשיבות לחלוטין שיעמעם, שישלה, שיזרה חול ושיצור פאטה מורגנה כרגיל במקומותינו.

אנחנו רבותיי נבחרת אימפוטנטית נקודה, שמייצגת כדורגל חולני שמשווע ומיד לניתוח מציל חיים, כי אין בנמצא מישהו שיפקח עין ויגיד: עד הנה. נבחרת אזרבייג'אן הביכה אותנו בבית פעם אחר פעם. אם מולה נכשלנו, מה יהא בסנט פטרסבורג מול רוסיה?

טיבי מתוסכל. נבחרת אימפטונטית (שי לוי)

אז למנות ומיד כונס נכסים ולבדוק מה צריך לעשות מעבר לקלישאות. האם זה היה המשחק הגרוע ביותר של נבחרת ישראל בשנים האחרונות או שאולי נקלענו רחמנא לצלן ליום שחור? אולי המאמן לא ליהק את הטובים ביותר? אנחנו בעיקר צריכים להביט על הטבלה ולומר: אם ננצח את רוסיה אנחנו חוזרים לתמונת הסיכויים.

שטויות. מדובר בכאוס, מדובר בכישלון מהדהד, מדובר באפוקליפסה, בטראומה אותה אנחנו חווים 43 שנים תמימות ואף אחד לא קם ואומר באומץ את האמת: אין לנו כדורגל. אנחנו חברה בתוך מדינה שיש לה היי-טק, יש לה מוח, יש לה מיזמים, סטארט-אפים ויש לה "ווייז" ששווה מיליארד דולר. יש לה רפואה, חקלאות, נשק, כוח הרתעה ועל פי מקורות זרים גם נשק אטומי. אך כדורגל אין לנו. חד וחלק.

לא חשוב מי המאמן, מי היא דמותו או מאיזה מוצא הוא מגיע אלינו. לא חשוב מי הם השחקנים. אנחנו דורכים במקום וצועדים לאחור. שימו לב, אפילו בנבחרות הצעירות אפילו אנחנו חווים כישלונות צורבים. אז נכון שיש בית נבחרות, אצטדיון חדש באופק וגם אירחנו את אליפות אירופה לנבחרות צעירות, אך כדורגל, וזה העיקר, נעלם ממחוזותינו ממזמן ואף אחד לא אומר את האמת: נכשלנו!

שחקני אזרבייג´אן חוגגים. נכשלנו! (שי לוי)

אז נכון שגוטמן היה במשחק שמרן ומאובן ונכון שהייתה מכת פציעות, אבל גם שאף אחד לא חסר הכדורגל שלנו היה מקורטע ומזמן, ומול האזרים, קיבלנו את הזפטה האחרונה ואת הנוק-אאוט הסופי. ומה צריך לעשות? לפרק, לחסל, למנות מועצת חכמי תורה שתבדוק, תנבור ותפיק לקחים.

אל תעבדו עלינו בסכסוך בין אבי לוזון לבין הטוטו ומשרד הספורט. זה הכל מסביב וזה לא העיקר. צריך ומיד לבחור 30-40 טאלנטים צעירים ולבנות משהו לעוד עשר שנים. להפוך אותם למקצוענים שיחיו בבית הנבחרת ויתאמנו יום יום במסגרת קבועה.

ועד אז ביי ביי ריו די ז'ניירו, ביי ביי, לחלומות באספמיה, לאשליות ולעוד קמפיין. אל תיתנו להם לעבוד עליכם יותר: זהו, אני באופן אישי לא מגיע יותר לאף אצטדיון בארץ עד שהמהפכה תתחולל.