זה הרגע הנה באה השעה

זה הרגע הנה באה השעה. אני קורא מעל במה זו לטניסאי הטוב בהיסטוריה, רוג'ר פדרר, לפרוש אחרי אליפות ארה"ב הפתוחה והלוואי שזה יהיה יחד עם גביע, או לפחות עם צלחת הפיינליסט.

הקריאה הזו לא מגיעה בגלל שפדרר יצא אחרי עשר שנים מהחמישייה המובילה בעולם, הקריאה הזו מגיעה בגלל שאני מאמין שספורטאי גדול צריך לפרוש בשיא או לפחות כמה שיותר קרוב לשם וכנראה שזה היה צריך לקרות בסוף העונה שעברה.

ההחלטה של פדרר בתחילת העונה להוריד את כמות הטורנירים בשנה ולהתמקד בטורנירים הגדולים או האהובים עליו, הייתה החלטה נכונה שנועדה לשמר את מצבו הפיזי , אבל בסופו של דבר פגעה בו. חוסר הזמן על המגרש בין הטורנירים הגדולים הורגש היטב בטורנירי הגראנד סלאם ובייחוד בווימבלדון עם ההדחה הסנסציונית בסיבוב השני.

למרות שגם נובאק ג'וקוביץ', גם רפאל נדאל וגם אנדי מארי, שלקחו את שלושת תארי הגראנד סלאם השנה, תפסו מרחק גם מבחינת הדירוג וגם מבחינת רמת הטניס על המגרש, קיים סיכוי ואפילו ריאלי שפדרר יצליח לגנוב אולי עוד תואר מאסטרס יוקרתי ואפילו גראנד סלאם בעתיד, אבל לדעתי השווייצרי השיג מספיק תארים, המון כבוד, כמובן שמליוני דולרים ואהבה והערצה שאולי אף ספורטאי בהיסטוריה לא זכה לה.

פדרר תופס את הראש אחרי עוד אכזבה (רויטרס)

ולכן אני חושב שאין סיבה שפדרר ידשדש בתחתית העשירייה הראשונה, וזה מה שיקרה עם חוסר ההצלחה ימשיך. אין סיבה שהוא יגיע לטורנירים גדולים וידורג בהם חמישי או שביעי. אין סיבה שהשווייצרי יראה לנגד עיניו איך אלמנט ההרתעה שלו הולך ונעלם, ושחקנים גם מהמקום ה-50 בעולם יעלו למגרש בהרגשה שאפשר לנצח אותו.

פדרר השיג מספיק כדי למנוע מעצמו את הרגעים האלה, של הירידה בראש מורכן מטורניר אחרי הפסד לעוד שחקן בינוני. כל זה לא שווה לדעתי בשביל סיכוי לזכות בתואר נוסף, לצד כ"כ הרבה אכזבות.

הכתוב הינו טור דעה