רוצים שינוי

הנה מתחילה לה עוד עונה אירופאית מפוארת. הליגות הטובות בעולם חוזרות לבמה המרכזית והאוהדים ברחבי אירופה מחכים בציפיה ובמתח.

בעצם, למה להיות במתח? הליגות הבכירות של אירופה הפכו בשנים האחרונות לקרב של שתיים או שלוש קבוצות, ללא תחרות, כמעט גמורות עוד לפני שהתחילו. הכסף הגדול מדבר, הפערים רק הולכים וגדלים, ואנחנו עוד מצליחים להתרגש, איכשהו.

בליגה האנגלית למשל היו רק שלוש אלופות שונות בתשע העונות האחרונות. “הליגה התחרותית באירופה" כבר מזמן לא נראית כך. כשארסן ונגר קופא על שמריו שוב ושוב, וכשבליברפול מזמן ויתרו על הפסגה, נראה שגם הפעם יהיו שלושה שמות – שתי הקבוצות של מנצ'סטר וצ'לסי של מוריניו, ובפער משמעותי מהשאר.

הנחמה היא שמדובר בשלוש קבוצות שילחמו, בתקווה, עד הסוף ולנו נותר לקוות שהפריימר ליג תהיה מותחת ופתוחה עד הרגע האחרון, כיאה לליגה שמכתירה את עצמה כבר שנים לליגה הטובה בעולם.

ונגר. קופא על שמריו שוב ושוב (רויטרס)

גם הליגה האיטלקית זימנה לנו שלוש אלופות בתשע עונות, שתי המילאנזיות ויובנטוס כמובן, שנחשבת ובצדק לפייבוריטית בעונה הקרובה, ושוב כמעט ללא תחרות. אל תתנו לרכש המעט הזוי של נאפולי לסנוור אתכם, יובה תדרוס גם השנה, והיחידה שתהיה מסוגלת לנשוף בעורפה תהיה מילאן, וזה תלוי בעיקר בכושרם וכשירותם של באלוטלי ואל שרעאווי.

בליגה הגרמנית, שזכתה ללא מעט שבחים בשנים האחרונות, היו ארבע אלופות שונות בתשע העונות האחרונות, אבל אין לאוהדי הבונדסליגה סיבה לחגיגה. לעונה שזה עתה החלה יש, ככל הנראה, שני תרחישים סבירים: או שבאיירן מינכן, הפעם עם גווארדיולה, תיקח שוב את הליגה בהליכה מרדימה, או שדורטמונד תחזור לדרוס גם היא את הליגה ונזכה לקרב דו ראשי. קבוצות כמו שאלקה, מנשנגלאדבך ולברקוזן לא התחזקו מספיק כדי לקרוא תיגר על שתי הפיינליסטיות של ליגת האלופות, וככל שהאחרונות הולכות ומתחזקות, הסיכויים לסנסציה ילכו ויקטנו.

הליגה הצרפתית הייתה הכי מגוונת והכתירה שש אלופות, לא פחות. לפני שנתיים עוד זכינו להתרגש מהזכיה הסנסציונית של מונפלייה, אבל העונה הכסף הגדול ידבר ובענק, לצערנו. יוצא לי לשמוע כאלו שאומרים שתודות לכסף הגדול שנשפך השנה הליגה הצרפתית תפסיק להיות כ"כ משעממת. אבל דווקא ההנחתה של שחקנים כמו זלאטן ופלקאו תהפוך את הליגה הצרפתית לליגה של שתי קבוצות, בדיוק כמו הגרמנית והספרדית, וזה עלול להיות משעמם לא פחות, למרות השמות הנוצצים. את ריבולובלב ואל חליפי, אגב, זה ממש לא מעניין.

קלופ ופפ בסופר קאפ הגרמני (רויטרס)

הנתון הבא לא יפתיע אף אחד. כבר תשע שנים שהליגה הספרדית היא קרב בין 2 קבוצות. לא צריך לציין את שמותיהן, ואין צורך להכביר עליהן במילים. הלה ליגה היא בעיני רבים אחת הליגות המרדימות ביבשת, ואילולא מסי ורונאלדו, שמספקים בכל עונה תחרות צמודה ואיכותית, היה בכלל אפשר לסגור את הבסטה. אתלטיקו מדריד של העונה שעברה הייתה סיפור מדהים, כעמט סנסציוני, והצליחה לשמור על המקום השני כמעט עד לסיום, אך איבדה אותו לבסוף לריאל מדריד. פלקאו, שחתום כמעט בלעדית על ההישג לא יהיה שם העונה ויורשיו, דויד וייה ולאו בפטיסטיאו, לא יספקו את אותם מספרים. נוכל רק לקוות שהקרב בין השתיים יהיה צמוד יותר מהעונה שעברה, ושאולי נזכה לעוד סנסציה בגביע.

בינינו, איזה מזל שיש את ליגת האלופות.

הכתוב הינו טור דעה