גם מסי ורונאלדו לא יעזרו לנבחרת

שנים רבות שאני רוצה לכתוב טור ולהתחיל בפרגון לנבחרת ישראל, אבל לצערי הרב כולם ראו גם הפעם שהנבחרת שלנו שיחקה חלש מאוד. הפעם אני לא בא בטענות רק לשחקנים. יש לנו שחקנים מוכשרים מאוד דוגמת ביברס נאתכו, ליאור רפאלוב, מאור מליקסון, יוסי בניון, עדן בן בסט, מהראן ראדי, איתי שכטר ואחרים, אבל כשהמאמן נותן להם הוראה להסתגר מהדקה הראשונה, ושהנבחרת משחקת במערך כל כך הגנתי כשגם שחקני ההתקפה עושים רק הגנה, גם אם יהיה לנו את מסי או רונאלדו הם לא יצליחו לבוא לידי ביטוי כי ההוראות שהם יקבלו כל הזמן יהיו לעשות הגנה.

זה הזמן שבנבחרת יבינו שעדיף למות יפים מאשר לחיות מכוערים. צריכים לשחק עם אומץ ובלי פחדנות והססנות כמו שהנבחרת שיחקה במחצית הראשונה ובחלקים רבים גם במחצית השנייה. גם כאשר אלי גוטמן עשה חילופים במחצית השנייה, במקום להכניס שחקנים התקפיים הוא הוציא שני קשרים אחוריים והכניס שניים אחוריים.

איפה השינוי? הגיע הזמן שישראל תיזום במשחקים, תתקיף מדי פעם ותשחק עם קצת יומרות אחרת לא נתקדם לשום מקום. אמנם היה שיפור קל במחצית השנייה, אבל בכל 90 הדקות ספרתי חצי הזדמנות של בירם כיאל בסביבות הדקה ה-45. זה מעט מדי ולא מספיק לנבחרת שיש בה כל כך הרבה שחקנים כישרוניים. הדבר הטוב ביותר שראיתי בנבחרת היה השילוב המצוין של טל בן חיים ואיתן טיבי, אבל מה לעשות, כשמתקיפים במשך 90 דקות בסופו של דבר כל הגנה נכנעת.

בן חיים לפני דביץ´. ההגנה דווקא מחוברת (משה חרמון)

אגב, משחק ההגנה שלנו היה לא רע, מלבד טעות פה ושם של יובל שפונגין ושל כיאל באיבוד הכדור שהוביל לשער הראשון. לרעתנו אגיד שלא היה משחק התקפה. המגנים לא תקפו לאורך כל 90 הדקות. הם נתקעו מאחור ושחקני הכנף היו טרודים בעבודות הגנה מאשר בהתקפה ושלושת הקשרים לא הצליחו להניע את הכדור.

הם לא הצליחו לבצע שתי מסירות ברצף ורדפו אחרי שחקני היריבה. בקיצור, לא ראינו באוקראינה שום דבר מהנבחרת. להיפך, זה אחד המשחקים הכי גרועים שזכורים לי, מה גם שבמשחק הרשמי הבא נגד אזרבייג'אן צריכים לעלות במערך התקפי ולנצח. לכן, לא הבנתי למה המאמן הכין את הקבוצה דווקא למשחק מול רוסיה. קודם כדאי לעבור את האזרים ורק אחר כך לחשוב על הרוסים. הכדורגל הישראלי חייב להבין שאם הוא לא ייתן לשחקנים שלו חופש פעולה וביטוי לא נתקדם לשום מקום.

הגיע הזמן שהמאמנים בכלל ולא רק גוטמן יבינו שכדאי לתת ליצירתיות לפרוח ולא לדכא את הכישרון של השחקנים. להתגונן זה לא חכמה. כל מאמן יכול להגיד לשחקנים שלו לחזור אחורה ישר אחרי התקפה. החוכמה בכדורגל היא להתקיף וכאן מגיע הכישרון והדמיון. יש לנו שחקנים כאלו וצריכים לתת להם את הבמה. קחו לדוגמא את רפאלוב שבכל פעם שהוא נכנס כמחליף הוא מצליח להבקיע או לבשל. למה הוא לא מקבל קרדיט בהרכב? אני מקווה שבמשחקים הבאים גוטמן יעז יותר ויחשוב על כך אחרת נפסיד כל הזמן. ניצחון? רק בנס. כך לא נתקדם לעולם.