סוזה איבד שליטה

מכבי ת"א לא תהיה בליגת האלופות, אבל המשחק שלה מול באזל ייזכר לדורות. גם האופטימיים ביותר לא העלו בדעתם שמכבי תבצע קאמבק מ-3:0 ל-3:3, אבל היא חזרה והפכה את המשחק לקרב מרתק, ממנו יש הרבה מה ללמוד.

הצהובים פתחו את המשחק בטירוף. טירוף מוגזם. הצהובים איבדו את קור הרוח מהר מאוד והטעויות של ייני וזהבי לא אחרו לבוא וזה כמובן עלה להם ביוקר. מאוחר יותר, השער העצמי של באזל והאנרגיות מהקהל דחפו את השחקנים, אבל למכבי היה חסר רק את הגרוש ללירה.

הגרוש הזה יכול היה להיות ראדה פריצה, שפשוט לא הגיע למשחק והחדות המוכרת שלו, שנעלמה לחלוטין, הייתה יכולה להיות זו שתשלים את הקאמבק. בתוך ההגנה השוויצרית הסבוכה של עשרים הדקות האחרונות, פריצה היה צריך להיות זה שלוקח על עצמו את המשחק, אבל מהר מאוד אפשר היה לראות שזה לא היה היום שלו.

הגרוש הזה יכול היה להיות ערן זהבי, שירד מהמגרש מוקדם מדי. כנראה שסוזה לא ראה איך השחקן שלו מתפקד ברגעי הכרעה. זהבי אמנם חתום בלעדית על השער השני של באזל, אבל הוא היה צריך להיות על המגרש בדקות האחרונות ולקחת את האחריות על המשחק, פשוט כי הוא האיש למשימות כאלה.

זהבי. איש המאני טיים לא היה על המגרש (יניב גונן)

ובעצם, כנראה שהגרוש שהיה חסר היה פאולו סוזה. בדקות הטובות שלה, מכבי הייתה זו ששלטה במרכז המגרש וסוזה, מצידו, חיפש את המהירות ושלח את מרגוליס למערכה במקום זהבי. כשאייבינדר נכנס כבר היה מאוחר מדי ומכבי איבדה את השליטה במשחק. הבכורה של מרגוליס העונה יכולה היתה להתעכב בשבוע-שבועיים, אבל המאמן הימר ונכשל. כשהקבוצה שלך במומנטום, אתה נותן לה לרוץ, ולא מבצע שינויים מרחיקי לכת.

ולמרות זאת, בשורה התחתונה, מכבי נתנה את הכל על המגרש וראו זאת בסיום על פניהם של השחקנים, שמגיע להם ולקהל המון פרגון על הלחימה. בסגל של מכבי יש שחקנים מצויינים ואם היא תשכיל לקחת את הנקודות הטובות, היא תוכל להגיע להישגים יפים בליגה האירופית.

הכתוב הינו טור דעה