המושיע של ארסנל?

עשר שנים מחכים האוהדים של ארסנל לאליפות נוספת, שתחזיר להם את האמונה והאהדה האובססיבית לקבוצתם. מעולם לא אהדתי קבוצה באנגליה ולא הייתה לי שום סימפטיה לארסנל, אך אם להיות כן, המעבר של גונסאלו היגוואין ללונדון, מעלה בי זכרונות מהימים היפים ביותר של התותחנים.

אף אחד לא אמר שפיפיטה הוא המושיע הבלתי נלאה של ארסן ונגר, אך הבאת החלוץ ברמה האירופאית הבכירה ביותר, מכריזה על הצהרת כוונות כזו או אחרת מצד המאמן הצרפתי הוותיק.

כבר שנים שמחכים באמירויות לרכש נוצץ. הקהל האדום איבד את סבלנותו והדבר היחיד שנותר לאוהדי ארסנל הוא לחכות שהארגנטינאי יתחיל לפרוע את השטרות בעונות הקרובות במדי הקבוצה. אמרו על ונגר שהוא מתקמצן בקניית שחקנים בעלי שם עולמי, שהוא בונה רק על צעירים. פתאום בום. יש שחקן שאפשר לבנות עליו.

יש שיגידו, שסוללת השחקנים של ונגר חייבת שיפוץ רציני נוסף בעמדת ההגנה והקישור. לא מן הנמנע, שאותם אנשים שוכחים שבשביל להיות קבוצה צמרת שנלחמת על כל התארים, היא חייבת לפני הכל חלוץ רחבה טבעי, שמסוגל להצעיד חוליית התקפה שלמה ולחורר רשתות. כוכב שמגיע מריאל מדריד וכבש במדיה 122 שערים במשך שש עונות, בהחלט עשוי לעשות את העבודה.

היגוואין. סוף כל סוף רכש נוצץ בארסנל (רויטרס)

בתחילת העונה שעברה, היה זה אוליביה ג'ירו, שנקרא להציל את המולדת. החלוץ הצרפתי הגיע ממונפלייה שהייתה באותו זמן הקבוצה הלוהטת בצרפת, לאחר שזכתה באליפות היסטורית.

החיבור בין הקבוצה לשחקן לא צלח בלשון עדינה, וג'ירו סיים את העונה עם 11 שערי ליגה בסך הכל. בהשוואות מעולם לא התמחתי, אך כל חובב כדורגל מתחיל, יכול להבחין בסטטיסטיקות הנתונות ולהבין כי הרכש השנה הוא מהטובים ביותר שידע ארסנל בשנים האחרונות.

את העתיד אין לשכתב, בדיוק כמו שאת ההצלחה המיוחלת של ארסנל לא ניתן לחזות. היגוואין נוחת אצל התותחנים במטרה אחת ברורה: להחזיר את הכבוד האבוד לאוהדים, ועל הדרך לקטוף תואר ראשון מ-2005.

הכתוב הינו טור דעה