הערב ייערך גמר ליגת הכדורסל בחיפה. ברוממה. בחיפה. בלב העיר. בחיפה. איזה כיף להגיד את זה. אם היה מתאפשר לי פשוט הייתי כותב א-לה בארט סימפסון בערך אלף פעם רצוף, אך אחסוך מכם את הקטע הספציפי הזה.
אני חייב לשלב גילוי נאות קטן, האהבה שלי לכדורסל פצחה בשלב זה של חיי, לא בגלל סיפורי גבורה על הגובה של ג'באר, הזריזות של סטוקטון, הוירטואוזיות של ג'ורדן ואפילו לא בגלל הסיפור המרגש של מג'יק ג'ונסון. האהבה שלי לכדורסל החלה בגלל מיזוג אוויר. כן כן, מיזוג אוויר. מווסת טמפרטורה בשבילכם, עולם ומלואו בשבילי.
כאשר הבאתי את ג'ף רוזן לסיבוב חיפאי ראשון, הוא הסתכל במבט מזוגג על היכל הספורט הישן ברוממה ואמר לי בקול חצי מבקש, רק תתקין לי מיזוג אוויר ראוי. כמובן שהסכמתי ואז ראיתי כמה מכוער פלא הבריאה האקלימית. אז הרסתי את האצטדיון. אז בניתי חדש. אז התחלתי ללכת. אז התאהבתי במשחק.
מזה כמה חודשים אני עוקב מקרוב אחרי הקבוצה בכל מקום אשר היא משחקת. ובואנה, היא משחקת. כרגע, כשאנחנו רגע לפני הגמר אגיד את זה פעם כמעט אחרונה, הגמר ייערך בחיפה. ולמה בחיפה? בגלל שהספורט הישראלי לא מתחיל בבלומפילד ונגמר ביד אליהו. לא מתחיל באצטדיון ר"ג ונגמר בטדי.
 |
| אוהדי מכבי חיפה באולם ברוממה (משה חרמון) |
|
| |
מדינת ישראל גדולה פי כמה וכמה ממדינת תל אביב ואין כל סיבה שבעולם ויסלח לי הבראסרי, שהמשחקים ייערכו רק שם. אם את מכבי תל אביב, מעניין החזון של מדינת ישראל כשלג דאשתקד, אנחנו נגרום לה להבין שגמר נייטרלי לא יכול להיות משחק בית במשך שלושים וארבעים שנה.
לא אגיד שהתל-אביביזם עבר מן העולם. עדיין אנו שומעים את אותם קולות בכייניים על כמות האנשים ועל רווחים פוטנציאליים כאילו אהבה לספורט ולתרבות נמדדת בנקודה עשרונית או כמות קראט.
אז טיפלנו בסוגייה הזו והבהרנו שאירועי תרבות וספורט הם לא הנחלה הבלעדית של תושבי יהודה מכבי בואך יהודה הלוי.
אז הבאנו את הגמר לחיפה.
כי מי שלא רצה אותנו בתור מדורה ירוקה, קיבל אותנו בתור הר הגעש החיפאי. רגע לפני שאנחנו מצחצחים מדים ויוצאים לקרב על אליפות היסטורית חיפאית, תזכרו, גם מסע של אלף מייל, מתחיל בצעד וחצי קטן.
נ.ב - מכבי כאמור, יש רק בחיפה.