כבר לא ילד

ג'ייסון קיד הצטרף היום לשורה מפוארת של ספורטאים שפרשו לאחרונה. הרכז בן ה-40, שסיים את הקריירה במקום השני בטבלת האסיסטים והחטיפות בכל הזמנים, סיכם קריירה ארוכה ומלאת הישגים אישיים וקבוצתיים, תוך כדי שהוא מציב את עצמו בנשימה אחת עם הרכזים הגדולים בתולדות המשחק ביחד עם ג'ון סטוקטון וסטיב נאש.

הבעייה עם קיד ועם חלק מהרשימה המפוארת של שחקנים שפרשה השנה (כמו גרנט היל, שותפו לדראפט 1994), שהוא לא ידע מתי להגיד די. קיד הרוויח בשנה האחרונה כ-3 מיליון דולרים, אך התרומה שלו הייתה מינימלית ואפשר לשער שעם רכז מחליף אחר, צעיר וזול יותר (דוגמת נוריס קול ממיאמי), הניקס היו מצליחים להגיע רחוק יותר בפלייאוף.

הרכז האגדי קלע 0 נקודות בסדרת חצי הגמר מול אינדיאנה ובאופן כללי הראה יכולת לא מתאימה לשחקן NBA. חבל שעם נתונים כאלה יפרוש קיד ולא עם תמונת האליפות עם נוביצקי ומארק קיובן.

ג´ייסון קיד. זו הייתה צריכה להיות התמונה האחרונה (GettyImages)

אז למה שחקנים דוגמת קיד והיל מחליטים להמשיך בליגה כה מפרכת? הכיס כבר מפוצץ, המורשת נפגעת ואיתה גם הברכיים. השיקול העיקרי, אם ננסה לנחש, הוא בקושי לשינוי גדול בחיים.

לא משנה מה השיקול, שחקנים כמו קיד והיל צריכים לדעת מתי לפרוש כדי שנוכל לדלג על סיומי קריירה מביכים, רק תשאלו את זינאדין זידאן.

הכתוב הינו טור דעה