פתטים, תלמדו מזהבי

כארבעים וחמש דקות לפני תחילת הדרבי ביום שבת שחקני הפועל תל אביב עלו לחימום שלהם. על כר הדשא באותן הדקות חואן טריחו ושחקני מכבי כבר היו עמוק בתוך החימום שלהם. לא, לא מדובר כאן בעוד טור על כמה מקצועית הקבוצה הצהובה מתל אביב ולא באתי לפרגן כאן פעם נוספת למאמן הכושר מוולנסיה.

באותן השניות, כאשר האדומים-לבנים עלו לדשא לקול בוז צורם וצעקני במיוחד מהיציעים הצהובים, התרחש אחד מהאירועים המביכים שעוללו שחקני הפועל ת"א בדרבי. אלמוג כהן, שחקן הבית שגדל בהפועל ונושם הפועל כל חייו (הוא לא), עלה לכר הדשא ובעט בכל הכוח את אחד הכדורים שחיכו לו לחימום לעבר אוהדי היריבה שאוכלסו בשער 7.

"איזה גבר אני", הוא בטח חשב לעצמו. "ז**נתי אותם, עכשיו נשתיק אותם על הדשא", אמר לעצמו בלב. אלא שהדקות חלפו ואלמוג כהן לא היה קרוב בכלל להשיג את מה שרצה. גם לא שחקני הפועל.

הרכש מנירנברג, שהגיע בסכום דומה מאוד לזה של ערן זהבי (אותו שחקן שבהפועל לא יכלו לעמוד בסכומים שדרשו עליו), סופר כבר שני דרבים שחורים בדרך לרשימה לא מחמיאה במיוחד אליה עומדים להיכנס שאר שחקני הסגל של פרדי דוד.

בסוף המשחק הוא בטח שוב התנצל, שוב נעמד מול מצלמה וסיפר כמה זה כואב. או שהפעם לא? נאום ה"מתבייש" שלו אחרי ה-4:0 היה ניסיון עלוב לקנות את אוהדי הפועל, תאמין לי אלמוג, כאחד שמכיר כמה מהם, אף אחד שם לא קנה אותו.

אלמוג כהן יורק. האוהד בשער 7 מוסר לך תודה על הכדור (שי לוי)

קצת מאוחר יותר במשחק, אחרי אותה בעיטת כדור עלובה לעבר אוהדי מכבי, "18 לב אדום", או שי אבוטבול אם תרצו, הבין שלקבוצה שלו אין שום סיכוי לנצח. את הדרך של הצהובים לאליפות הוא כבר לא יעצור. ומה עושים במצב כזה? מתחילים לשבור רגליים.

אותו שחקן שב-2009 התלונן שאוקוצ'ה ניסה לגמור לו את הקריירה, סימן את ערן זהבי כמטרה. אפילו רגל הוא לא הצליח להביא, בדיוק כמו שהקהל האדום ביקש מהשחקנים כבר שני דרבים ברצף.

אח"כ הוא נעמד מול המצלמות והטיף לערן זהבי, חברו לקבוצה עד לא מזמן, שבחר בינואר להגיע למכבי וחגג בהפגנתיות את שער היתרון שכבש. אבוטבול החצוף היה יכול למשל להגיד שההנהלה שלו אשמה. "איך הסכמת להוציא סכום כזה על אלמוג כהן ומכרת לנו סיפורים שערן זהבי לא יכל להגיע לכאן"? או "מדוע להעליב את האינטילגנציה של האוהדים שלנו"? היו משפטים הולמים הרבה יותר.

אבל קל להציג את ערן זהבי כאיש הרע. ולמען האמת, לא ממש נראה שזה מזיז לו. ערן זהבי מעולם לא היה סמל של הפועל תל אביב. אגלה לכם עוד משהו, גם יוסי אבוקסיס לא, אבל זאת לא מטרת הטור.

ההבדל בין שי אבוטבול, שחקן ששברו לו את הרגל ומנסה להראות שגם הוא יכול ולא מצליח, לבין ערן זהבי, זה שערן זהבי מקצוען. הוא ראה בדיוק לאן נושבת הרוח והחליט שהוא רוצה להגיע למועדון היחיד שעוד יכול להחזיר אותו לאירופה.

זהבי מול בן חיים ואבוטבול. כבר שכחת את אוקוצ´ה, שי? (יניב גונן)

ועכשיו תקפצו ותגידו שכריסטיאנו רונאלדו לא היה עושה את זה. מעניין אם רונאלדו קיבל הודעות מאוהדי יונייטד שהולכים לשבור לו את הרגל, או שמהדרבי הזה הוא לא יוצא חי. כן, קל ליפול על ערן זהבי. קל לא לספר את הגועל.

זהבי הרבה יותר הגון איתכם, אוהדי הפועל, ממה שאתם חושבים. הוא הרי היה יכול להגיד באותה נחיתה מפורסמת שקיבל אין ספור איומים שאם יחתום במכבי זה הסוף שלו. שידאגו שבדרבי הראשון יביאו את הרגל שלו על המגש. יכל, ולא סיפר. כי גם הוא יודע שההתנהגות הזאת לא בשבילו.

הוא מקצוען, מגיע למשחקים כדי לנצח. לא כדי להרוס, לא כדי לטנף אח"כ. זאת בדיוק הסיבה שאוהדי מכבי כל-כך שנאו אותו עד לפני כמה חודשים. זאת בדיוק הסיבה שכולם שם רצו אותו בקבוצה.

והנה, אגלה לכם סוד. אם מספר 7 בצהוב יעבור בעתיד למכבי חיפה, הוא יחגוג באותה הפגנתיות גם מול אוהדי מכבי, כי לא באמת אכפת לו. הוא דואג לעצמו ואת האמת, אף אחד לא יכול להאשים אותו. תסתכלו איך הפועל נהגה בשחקנים הגדולים שהביאו לה דאבל, כולל בזהבי עצמו, ותבינו מדוע הוא לא זוכר שום חסד נעורים.

גם לא לקהל.

תתבגרו כבר, עידן ה"סמלים" נגמר, הציטוטים האלה טובים רק בשביל כותרת. ביום שבאמת תכבדו את שחקני העבר שלכם, אולי הם לא יחגגו בהפגנתיות בדרבי נגדכם.

וד"ש לברוך דגו, יוסי שבחון, דדי בן דיין ויעקב הלל, ארבעה (היו עוד כמה) שכבר עשו את זה בצד השני ואף אחד לא ניסה לשבור להם רגל אח"כ.

הכתוב הינו טור דעה