לאיפה אתם רצים?

"לא חושב שהיה נכון לבטל את המרתון", קבע האיש שיודע הכול טוב יותר מכולם, ראש עיריית תל אביב רון חולדאי. עוד לא התקררה הגופה, עוד לא התעוררו המונשמים מעלפונם, עוד לא טופלו עשרות הפצועים – והגאון של תל אביב כבר יודע. לא תבלבלו אותו עם העובדות. אף פעם לא. ואם אתם רוצים לראות ביממה הקרובה שיא עולמי ישראלי בריצה – תסתכלו על חולדאי ועל בכירי העיריה שלו. אוסיין בולט לא ישיג אותם במהירות שבה הם יברחו מהדבר המעיק הזה שנקרא "אחריות".

אבל לא רק חולדאי. לא רק הוא. משרד הבריאות יברח, ומארגני המרתון ומי לא. בסוף עוד יאשימו את הרצים שלא שתו מספיק או לא התאמנו מספיק או סתם גילו חוסר אחריות כשהחליטו לצאת מהבית ביום חם כזה. אפשר כמובן גם להאשים את אובאמה כי ראש העיר אמר שבגלל הביקור שלו אי אפשר היה לדחות את החגיגה הנפלאה לשבוע הבא. אלה יגידו שאמרו לעירייה שאסור לרוץ ביום כזה, ואלה יגידו שאמרו להם שמותר עד 09:30, ואף אחד לא יתנדב לומר: כן, אני הוא האידיוט שהחליט לקיים מרתון עממי ומגניב במזג אוויר שבו ההליכה מהחניה למשרד או מהבית לאוטו כרוכה ב"סכנת חיים".

פינוי רצים ממרתון ת"א. תמונות נוראיות (אורן אהרוני, ynet)

כל מי שרץ להנאתו יודע שגם לרוץ 5 קילומטר זה לא עניין פשוט. שלא לדבר על 22 ק"מ. הדופק טס למעלה, השרירים זועקים, הגרון ניחר. זה קשה. זה קשה גם למי שמתאמן שלוש וארבע פעמים בשבוע. אני רץ כבר 15 שנה למרחקים של בין 10 ל-20 קילומטר ומעולם לא יצאתי מפתח ביתי כשהטמפרטורה חצתה את קו 27-28 המעלות. בשבוע שעבר ראיינתי את סגן ראש העיר. ניסיתי לומר לו שדווקא חצאי ורבעי המרתון, שמושכים אליהם את החובבנים, את אלה שריצה אינה המקצוע שלהם ואפילו לא תחביב מקצועי, נראות לי מסוכנות יותר במזג אוויר כזה. יהיה בסדר אמר לי הסגן. אמרו לנו, הוא אמר, שמותר לרוץ עד 08:30. עכשיו כבר מדברים על 09:30. העיקר שיהיה בסדר. ואם רון חולדאי אומר שלא צריך היה לבטל, הוא בטח יודע, גם עכשיו, כשחדרי המיון בתל אביב נראים כמו אחרי פיגוע, גם עכשיו הכול בעצם בסדר. העיקר שהיה מרתון. העיקר שהיה הפנינג. העיקר שתל אביב היא עיר ללא הפסקה. למות ולכבוש את הקרדיט.

פינוי רצים ממרתון ת"א (אורן אהרוני, ynet)

עכשיו יקפצו החכמים ויפזרו סטטיסטיקות ויספרו שגם במרתונים אחרים בעולם אנשים נפצעו או נפטרו. תמיד יהיה לנו על מי ועל מה להישען כשהחפיף שלנו והשחצנות יגבו את המחיר. גשר המכביה ואולם ורסאי, אסון ערד ואסון הר הרצל, המרתון וחגיגות האליפות בקריית אליעזר – הכול זה מלמעלה. קורה. לך תסביר להם שאצלנו, כשהאסון לא קורה זהו הנס האמיתי. כי כאשר שחצנות פוגשת חובבנות וחפיף מתחבר לפרובינציאליות – כל יום ללא אסון הוא רווח נקי.

שיהיה ברור: את המחדל הנוראי הזה של המרתון צריך לחקור. והאשמים צריכים לשלם את המחיר. אבל הלקח הכי חשוב הוא לכולנו: תקשיבו תמיד לאינסטינקטים שלכם. אל תצאו מהבית לרוץ אם אתם יודעים או מרגישים או חושדים שזה טירוף לעשות את זה. תסמכו רק על עצמכם. לא על אף אחד אחר. אפילו לא על חולדאי.