לפני שנה וחצי נאלצה הפועל פתח תקווה להיפרד מהבלם שלה, גל כהן, כדי להתקיים בליגת העל. את הסיפור העצוב של המלאבסים שהסתיים בירידת ליגה לאחר הפחתת תשע נקודות כולם כבר יודעים, אבל ספק אם יודעים איזה שחקן גדל במועדון הכחול.
במחזור החמישי בעונה שעברה נפגשו הפועל פ"ת ובני יהודה, שהייתה הבית החדש של כהן. האוהדים באותו משחק, הכינו לו מחווה מרגשת ובסיום המשחק (0:1 לזהובים) הוא הלך אליהם קודם כל והודה להם במשך דקות. אותם אוהדים מסורים, אהבו ועדיין אוהבים את כהן, שלדעתי נחשב לאחד השחקנים הטובים והיעילים בליגת העל.
אבל לכהן יש בעיה אחת, או אולי בעצם יתרון - הוא שקט מדי ולא נוטה להתבלט. השקט הזה אולי מכוון את אור הזרקורים על שחקנים אחרים, אבל אין לי ספק שמדובר בשחקן ההגנה הכי טוב שיש לבני יהודה כיום ואחד הטובים שיש לליגת העל להציע. כהן ניחן במבנה גוף חזק וביכולת ניתור לא רעה, והוא השחקן הכי יציב בשורות הכתומים עוד מהעונה שעברה.
את טור הדעה הזה רציתי לכתוב כבר זמן רב, אבל בשבת שעברה מול הפועל באר שבע קיבלתי את התמריץ. כהן הציל את בני יהודה מספיגת שער בתוספת הזמן בזינוק גדול לעבר הכדור מהקו. אני כבר ראיתי מספיק שחקנים שסובבו את הראש בכניעה במצבים האלו, אבל לא כהן שפשוט נותן את הנשמה לבני יהודה בכל משחק ומשחק.
|
גל כהן. פספוס את הקבוצות הגדולות (משה חרמון) |
|
|
לא ברור לי איך אף קבוצה גדולה לא שמה על הבלם המחונן הזה את ידה. כעת גם גילו (עוד מעט 31) משחק פקטור ומעניין יהיה לראות אם הבחור שמסיים חוזה בשכונת התקווה יבצע את קפיצת המדרגה המאוחרת-משהו. אם זה לא יקרה, יהיה מדובר באחד הפספוסים הגדולים של המועדונים ה"עשירים".
טוב, לפחות בני יהודה תרוויח שחקן נהדר שימשיך לשרת אותה נאמנה. רק שלא ישכח לשוב למלאבס כמו שהבטיח ביום שעזב את הקבוצה.