שונים מאיתנו, דומים לנו

מה שקורה בשבועיים האחרונים בבית"ר ירושלים עבר כבר מזמן לא רק את גבולות הטעם הטוב, אלא גם את גבולות הספורט. אם בעבר אלה שמכנים עצמם "אוהדים" זכו להתייחסות בעיקר ממיכאל בן ארי מצד אחד ומאחמד טיבי מצד שני, אם בעבר רק לימור לבנת, מתוקף תפקידה, טרחה להתייחס לכדורגל הישראלי בעוד ביבי מתקשר לאלה שמגיע להם, לשטילוב'ז, זה כבר לא המצב.

ראש הממשלה, יושב ראש הכנסת (היוצאת) והיועץ המשפטי לממשלה כבר הגיבו לאירועים שבהחלט יצאו מכלל שליטה. וכל זה בסך הכל בזמן שיש קואליציה להקים, כנסת להשביע ומספיק בעיות אחרות להתמודד איתן במדינה. אפילו ברוך מרזל פנה לאוהדי בית"ר ואמר שהם טועים, אבל כנראה שהמרזל'ז לא מספיק קיצוניים בשבילם.

ובכל הזמן הזה שני ילדים, אחד בן 23 והשני בן 19, יצאו למה שנראה כמו מדינת אויב, למצב שמרגיש לפחות להם כמו מצב מלחמה והם עדיין כאן, למרות הכל. הם לא ברחו הביתה, לא ויתרו, לא נכנעו. כמו חיילים טובים, ממלאים פקודות.

גם ארקדי גאידמק ואיציק קורנפיין יצאו למלחמה. אבל את הסיבה שלהם אפשר להבין. וגם אם יש שיטענו שיש להם סיבות נסתרות, זה לא משנה - בסופו של דבר הם הלכו למהלך אמיץ מאין כמותו שאם כולם באמת יתגייסו אליו, הוא יכול לשנות את בית"ר. אבל אם אותם אפשר להבין, איך נבין את קאדייב וסדייב? מה להם ולזה? למה לשני הילדים האלה להישאר כאן?

ופה זה לא נגמר. במקום שהאמהות שלהם בבית יהיו מודאגות וידרשו שהילדים יחזרו, כמו כל-כך הרבה משפחות של כל-כך הרבה זרים שכבר ביקרו פה וברחו הביתה עם הפיגוע הראשון/האזעקה הראשונה, האמהות שלהם באות לפה, להיות עם הילדים. וזה לא נגמר באמהות. ראש העיר גרוזני, בן דודו של נשיא צ'צ'ניה, מגיע לישראל ואיתו האחראי על לשכתו של נשיא צ'צ'ניה.

קורנפיין וגאידמק. להוקיר את המלחמה שלהם, להוקיר גם את הצ´צ´נים (גיא בן זיו)

נשיא צ'צ'ניה, אגב, הוא רמזאן קדירוב. יש האומרים שקדירוב הוא זה שהצליח לשקם את הרפובליקה הצ'צ'נית ולשמור על השלום. אבל יש גם את אלה שמספרים איך הוא עשה את זה. קדירוב הוא בן חסותו של ולדימיר פוטין. הטענות גורסות שהוא מקבל לא מעט כסף מרוסיה כדי לשמור על השקט באזור, שכן הכלכלה הצ'צ'נית נשענת על רוסיה וצריכה את תמיכתה.

מה זה אומר לשמור על השקט אתם שואלים? לפי הטענות קדירוב, שחי חיים טובים מאוד עם הכסף הזה, דואג בתמורה לדכא את כוחות המורדים ואת אלה שמבקשים עצמאות לצ'צ'ניה, למנוע מהם זכות להגדרה עצמית, לשמור אותם במצב של פחד תמידי.

אז מה יש לנו שם? יש לנו אזור בו מאז החל המאבק לעצמאות יש רק מלחמות. שחיתות, הפרת זכויות אדם, מניעת הזכות להגדרה עצמית. איפה עוד מונעים זכות להגדרה עצמית וממי? מה כל זה מזכיר לכם?

אני לא יודע מה קאדייב וסדייב חושבים לעצמם, אני לא יודע למה הם עדיין פה, אני לא מבין את האמהות שלהם שבאות לפה במקום שידרשו מהם לחזור לשם. אני בטוח שלא הם ולא האמהות שלהם שמעו, בעודם בגרוזני המרוחקת, על אוהדי בית"ר והחליטו שהם אלה שישנו את ה"אוהדים" האלה. ובכל זאת הם פה. אני לא יודע למה קדירוב שולח לפה את בן דודו ואת האחראי על לשכתו. אני כן יודע שהם, כולם, לוקחים חלק במשהו מאוד גדול כאן אצלנו. גם אם לחלק מהם יש אינטרסים, וסביר להניח שיש אינטרסים מעורבים, לצורך התפקיד שלהם בבועה הקטנה שלנו האינטרסים לא מעניינים.

סדייב עם זר הפרחים. בהחלט מגיע לו (גיא בן זיו)

אנחנו צריכים אותם כאן בשביל לשנות והם באו, והם נשארים, לפחות בינתיים. ואנחנו צריכים לקוות שהם יישארו. ופתאום גם האנשים הקרובים לנשיא באים וזה מתחיל להיראות כאילו זו כבר לא רק המלחמה שלנו, פתאום יש לנו בת-ברית וזו לא מיקרונזיה, זו צ'צ'ניה. שזה טוב, כי הצ'צ'נים יודעים להילחם טוב יותר מהמיקרונזים. אבל זה טוב בעיקר כי צריך חבר'ה שראו קצת בחיים כדי להתמודד עם מה שקורה כאן. בינתיים נראה שקאדייב וסדייב עושים עבודה לא רעה.

ומחשבה אחרונה לסיום: מה היה קורה אם שחקן ישראלי היה יוצא לשחק בחו"ל וזוכה ליחס ששני השחקנים המוסלמים זוכים לו כאן? ברור שהיינו זועקים: "אנטישמיות, אנטישמיות" ובצדק. אבל מה עוד היינו עושים? מה באמת היינו עושים? האמהות שלהם היו נוסעות לשם? ביבי היה נוסע לשם? או שולח לשם את ניר ברקת ונתן אשל? כנראה שלא, כנראה שהשחקנים היו בורחים חזרה לארץ, איפה שקל ונוח, איפה שלא צריך להתמודד עם גזענות נגד יהודים (ולא מעניין להתמודד עם גזענות נגד מי שאינם יהודים). רק על זה מגיע לשחקני החיזוק הצ'צ'נים של בית"ר כבוד מהאוהדים, רק על ההתמודדות.

הכתוב הנו טור דעה