שלא נתבזה

תשומת הלב של חובבי הכדורגל באירופה תהיה מופנית בעוד ארבעה חודשים לישראל, אז מיטב הצעירים של היבשת ינחתו בנמל התעופה בן גוריון ויקיימו בישראל את טורניר יורו 2013.

100 הצופים שהגיעו לצפות ב-0:0 של הנבחרת הצעירה מול סרביה באצטדיון החדש בנתניה מהווים אינדיקציה מדאיגה למה שעלול לקרות כאן בקיץ. 100 הצופים הם לא הבעיה, הם האנשים שכן הגיעו. מי שמדאיגים אותי הם אלו שנשארו בביתם, ועלולים לעשות זאת גם כשהולנד, איטליה, גרמניה, אנגליה וספרד ילהטטו על הדשא.

מונס דאבור מול יציעים ריקים (יוסי ציפקיס)

על ההתאחדות לכדורגל לעשות כל שביכולתה כדי שהמגרשים ביורו 2013 יהיו מפוצצים. אני מניח שיש הנחיות ברורות מאופ"א לגבי מחירי הכרטיסים ואופן חלוקתם, ולמרות זאת יש להפוך את ההגעה לאטרקטיבית במיוחד.

לא חסרים מומחי שיווק טובים שאפשר להיעזר בהם לקראת הטורניר. יש לישראל הזדמנות חד-פעמית להוכיח לכל אירופה, ובעיקר לקברניטי אופ"א, שהיא מסוגלת לארח טורניר בסדר גודל כזה.

הכדור החדש של יורו 2013. אירוע חד פעמי

מפתה מאוד להיות ציני ולרדת על ההתאחדות ועל הארגון שלה. אולם, יש לתת לאבי לוזון ולחברי המזכירות גיבוי על כך שהצליחו להנחית בישראל טורניר כה יוקרתי כמו יורו 2013. ומכאן אני קורא לקהל: הגיעו בהמוניכם!

הכתוב הינו טור דעה