הספוילר של ברקו

אייל ברקוביץ' אף פעם לא היה הילד הממושמע בכיתה. לפי מה שקראתי ב-ONE, הוא שוב עשה את זה. ברקוביץ' הציץ בעמוד האחרון של הספר והוא מגלה לנו את מה שהיינו אמורים לדעת רק במאי: מכבי תל אביב תזכה באליפות.

כאילו שלא ידענו. אבל בחייך ברקוביץ', למה לקלקל כך את המתח? למה לחרב את המסיבה כשאנחנו בקושי בחודש ינואר? מה אכפת לך קצת מתח, קהל ביציעים, רייטינג גבוה בטלוויזיה, עוד הכנסה מחסויות ואפילו כמה שיערות לבנות לאוסקר גארסיה לפני שהמובן מאליו יקרה.

למרות החגיגות והעקבים, זה עדיין לא מפחיד (יוסי ציפקיס)

מכבי תהיה אלופה כותב ברקו, והאמת היא שבשלב הזה של העונה קשה לי להתווכח איתו. אני חושש שהוא צודק. אבל בעיקר אני חושש שזו לא רק מכבי שתזכה באליפות בצדק, אלא גם הפועל תל אביב שוויתרה עליה בטרם עת. אני לא מדבר על השחקנים, לא על המאמן ובטח שלא על האוהדים. אני מדבר על האווירה הכללית, שהיא אווירה של הרמת ידיים ו-ויתור מול המכונה הכספית המשומנת של מיץ' גולדהאר.

מכבי בכדורגל רחוקה עדיין שנות אור מהשליטה ומהעוצמה של אחותה מהכדורסל, אבל זה לא מפריע ליריבה האדומה, שמבחינת היכולת והשחקנים יכולה להתמודד על האליפות ואף לזכות בה, לומר שפשוט אי אפשר מול הכסף של הגולדהאר – ולוותר.

טוטו תמוז. צריך להילחם עליו (עמית מצפה)

לא ברור לי איך בעיצומה של העונה, במרחק של שתי נקודות מהמקום הראשון וממוקדמות ליגת האלופות, מוכנים בהפועל להתייחס ברצינות לאפשרות מכירתו של טוטו תמוז, לא נלחמים על ערן זהבי, ובמקום לחזק את הסגל המדולדל והקצר מתעסקים בעיקר בשחרור שחקנים.

ברקוביץ' הציץ בעמוד האחרון של הספר, אבל אני זוכר גם את אלו שהציצו בעמוד האחרון בעונת הדאבל ההיא וסיפרו לנו כבר בחורף שמכבי חיפה תהיה אלופה בחודש מאי. כדורגל משחקים 90 דקות, עונה משחקים תשעה חודשים, ולמרות הספיולר אפשר עוד לשנות את רוע הגזרה.

האדומים חייבים לחזק את הסגל, חייבים להביא את זהבי ואסור להם לשחרר שחקנים, בעיקר לא כשמתחם חודורוב מתחרה עם כמות הפצועים והחולים שלו במחלקה הפנימית של וולפסון שנמצאת מולו. גילי ורמוט, שאמור היה להיות המפתח בדרך לאליפות הולך לבלות עונה שלמה ביציע, והם עוד חושבים כמה כסף לעשות על טוטו תמוז.

חיים רמון. מה עם להראות קצת ווינריות?

המהלך שנחשף ב-ONE, לפיו מנסים אוהדי הפועל לשכנע את פאלרמו להעביר להם בהשאלה את זהבי חינם אין כסף, אכן מתקיים בימים האחרונים מתחת לפני השטח. בלי קשר לשאלה אם יצליח או ייכשל, הוא מעיד על הרוח הנכונה שצריכה לנשוב במפרשים האדומים. רוח של ווינריות, שאיננה מוותרת, שאיננה נבהלת לא מה-0:5 על הפועל באר שבע, לא מה-2:6 על הפועל חיפה ואפילו לא מהעקבים של אלירן עטר. אפשר לקחת העונה אליפות אבל בעיקר צריך לרצות לקחת אליפות.

ולמי שעוסק כל היום אך ורק בחישובים כספיים, ישנו גם היגיון כלכלי בהכרח להילחם העונה על האליפות בכל מחיר. הדירוג הישראלי באירופה (שהפועל היא האחראית לו) משפר מאוד את סיכוייה של האלופה להעפיל לשלב הבתים בליגת האלופות. המשמעות היא עשרות מיליוני שקלים נוספים לקופת המועדון. אם עשרות המיליונים האלו יצטרפו לתקציב השמן של גולדהאר, מכבי לא תפסיק לקחת אליפויות, וחיים רמון יצטרך לספור את כמות המינויים שהוא מוכר במאות ולא באלפים.

אוהדי בית"ר. הולך להיות שמח (יוסי ציפקיס)

ובכל זאת קצת כדורגל של ממש. ביום שני שוב זה קורה. יום לפני הבחירות המשחק הכי פוליטי בכדורגל הישראלי. הפועל תל אביב נגד בית"ר ירושלים. עזבו את זה שאין באמת קשר אמיתי בין האדום של הפועל לבין הפתקים שישליכו בקלפי שחקניה ואוהדיה. אם חשבתם ששער חמש מצביע זהבה גלאון, הצחקתם אפילו את וואליד באדיר.

אבל בינתיים בית"ר היא בכל זאת הקבוצה הפוליטית האמיתית היחידה בליגה ואני כבר שומע את "ההיידה ביבי" בשערים 10-11. כל זה אומר שהמשחק ביום שני לא יהיה רק מלהיב ומרתק, אלא גם תוספת מרעננת למערכת בחירות משעממת. ביבי יהיה ראש הממשלה ביום שלישי הבא אבל יוסי אבוקסיס ינצח את אלי כהן בקרב על הדשא. מאיפה אני יודע? גם אני הצצתי בעמוד האחרון של הספר.