אלוהי הכדורגל

גבירותיי ורבותיי, מה עוד אפשר להגיד? אומנם המכשול בשבוע שעבר מול בנפיקה גרם לנו להחסיר כמה פעימות מליבנו אך כמו תמיד הפרעוש התגבר על הפציעה ושבר את השיא הבלתי נתפס של גרד מולר עם צמד מול בטיס בדרך ל-86 שערים בשנה אחת. למען האמת שבירת שיאים זה לא דבר חדש אצל הגאון הארגנטיני אך הפעם גם גדול אוהדי ריאל יהיה חייב להסכים שמדובר בשיא שקשה מאוד להאמין שיישבר פעם נוספת.

אם כבר במכשולים עסקינן, נדמה כי פעם אחר פעם מסי פשוט בז לכל קושי שעומד בפניו, די קשה לי להאמין שאותו בחור קטנטן שבתחילת דרכו היה כה שברירי, פשוט הפך לגלדיאטור שהוא היום. אם בימים עברו מקטרגיו של הפנומן טענו שמול קבוצות אנגליות הוא לא מתפקד, שלמשחקי הנבחרת הוא לא מגיע ועוד אינספור טיעונים מצחיקים אותם כבר שלל מזמן, כיום גם אוהדי הבלאנקוס לא יוכלו לעשות דבר מלבד לעמוד על הרגליים ולמחוא כפיים לשחקן הטוב ביותר שנראה בעולם.

מיותר יהיה לציין עכשיו את רשימת השיאים שהספיק מסי לשבור בגיל כה צעיר ודי מפחיד לחשוב לאילו עוד פסגות הוא יגיע בהמשך הקריירה, אך כשמדובר במספר 10 כחול ארגמן המציאות פשוט עולה על כל דימיון. כן, אני מודע לכך שאני נשמע כמו ילד קטן שמדבר על הצעצוע החדש והנוצץ שלו אך בכל פעם שאני מתבונן בקוסם הקטנטן עולה על כר הדשא אני פשוט תופס את ראשי בתדהמה.

ליאו מסי. בטוח שהוא בשר ודם? (רויטרס)

למרות אינספור המעלות הטמונות באיש ששינה את פני המשחק, המעלה שהפכה את מסי למה שהוא היום היא הצניעות שכל כך מאפיינת אותו בכל פעם מחדש. בעולם שבו כל שחקן שעדיין לא קרע זוג נעליים הופך בין רגע לאליל תקשורתי, עולם שהכסף והפוזה קודמים לכל, פשוט מרגש לראות בחור צנוע כמו הפרעוש שרק רוצה לשחק כדורגל.

אומנם אני לא בחור דתי, אך אחד המנהגים האהובים עליי ביהדות הוא ברכות השחר. ישנם חלקים שלא יתקבלו בברכה על כל מגזר ומגדר (ברוך שלא עשני אישה, ברוך שלא עשני גוי וכו׳) אז לפחות על דבר אחד תהיה הסכמה: זהו אחד מהרגעים שכולנו יכולים להודות על כך שזכינו לראות את אדון ליאו מסי בפעולה בדורנו.