חמוץ מתוק

בתחילת הקיץ חשבתי לעצמי שאלישע לוי השתגע. מה הוא חשב לעצמו כשעבר מאלופת המדינה והמועדון הגדול ביותר בישראל, מכבי חיפה למועדון שידע רק טלטלות, פיטורי מאמנים ומאבקי תחתית בעשור האחרון, הפועל באר שבע.

הייתי בטוח שלאחר חמישה גג שישה מחזורים אלישע יניח את המפתחות ויגיד 'תודה רבה, אני מציתי'. אבל הנה, שוב פעם המאמן הכי "מתוק" בארץ הראה לכולנו שאפשר להנחיל פחד לקבוצות שבאות לוורסמיל. אפשר לראות שאין בב"ש כוכבים נוצצים ואין זרים במיליוני דולרים, אבל יש לחימה, יש הקרבה והכי חשוב יש שקט מסביב לקבוצה.

ב"ש שיחקה רע מול הפועל רמת גן, אבל להבדיל מעונות אחרות הצליחה לקחת את מלוא שלוש הנקודות אפילו אם זה בפנדל מפוקפק בדקה ה-90. לפעמים צריך גם מזל.

נקודת אור גדולה מאוד שאפשר לזקוף לזכות אלישע היא תומר סוויסה. החלוץ פשוט לא מפסיק להבקיע ולספק משחקים טובים משבוע לשבוע.

אלישע לוי נרטב בגשם השוטף בב"ש (חגי ניזרי)

מילה טובה מגיעה העונה לקהל של ב"ש שגם לפני שני המחזורים האחרונים, כשהקבוצה הייתה עם ניצחון אחד בליגה, לא התפרע, לא קילל ולא יצר לחצים מיותרים במועדון.

אולם, עם כל המילים הטובות לקהל, היה קצת צורם לראות את וורסמיל ריק הערב. מצד אחד הקהל תומך ומצד שני הוא לא מגיע. נכון אפשר להגיד שהמשחק היה באמצע שבוע, מזג אוויר סגרירי ויריבה לא מהגדולות של הליגה, אבל בזה נמדד מועדון גדול ועד שוורסמיל לא יהיה מלא ברובו במשך כל העונה ולא חשוב נגד מי הקבוצה משחקת, לצערי ב"ש לא תוכל להפוך לקבוצה גדולה ודומיננטית בליגה שלנו.

הכתוב הינו טור דעה