תחרות אין - מסביב יש

כל כך הרבה דיבורים היו (ועדיין נמשכים) השבוע סביב דרבי הכדורסל מחר בין הפועל למכבי תל אביב. האמת אפשר להבין את זה כי בכל זאת 7 שנים לא היה כאן דרבי ובכל זאת: הדרבי הזה יותר מעניין את מכבי מהיורוליג? זה הרי שטויות במיץ עגבניות. 

ככה זה כשהליגה לא תחרותית, האלופה כבר ידועה מראש לעשור הקרוב והפסדים של מכבי בליגה נלקחים בתדהמה בערך כמו הפסד של ברצלונה בכדורגל. כל מה שמעניין את כולם (אוהדים, תקשורת) זה לדבר על משחק (הרבה לפני שנזרק הג'אמפ בול הראשון) שבו כל תוצאה שהיא פחות מניצחון בעשרים הפרש למכבי תיחשב הפתעה. 

שולדבראנד וריאטי. לא כוחות (שי לוי)

העניין הוא שכשמכבי תל אביב מפסידה בליגה זה בדרך כלל כשהיא משחקת בהילוך שלישי או מחכה למשחק חשוב יותר בחמישי ביורוליג ולכן לפי המשוואה הזאת אין להפועל תל אביב הרי שום סיכוי בדרבי הזה. אז מה נותר? להתעסק בהכול חוץ מכדורסל. 

ולמה המשוואה הזאת לא תקפה למחר? כי מכבי תבוא בשיא המוטיבציה בעיקר בגלל ההתנהגות של אוהדי הפועל כלפי שמעון מזרחי. מחר זה יהיה אולי מבחן הבגרות של אוהדי הכדורסל בכלל ושל אוהדי הפועל ת"א בפרט. 

שחקני מכבי. אם הם יבואו בהילוך הנכון - הסיפור גמור (יוסי ציפקיס)

עד כמה יוכלו האוהדים (של שתי הקבוצות) להתמקד בכדורסל ולא לעורר פרובוקציות. אני רק רוצה לקוות שזה יקרה והדם הרע בין האוהדים שיצא החוצה השבוע לכל כלי תקשורת אפשרי לא יהיה גם ביציעים.

אם תוצאת המשחק (תהיה אשר תהיה) לא תלבה את היצרים אנחנו נוכל ליהנות מכדורסל נטו ואולי להחזיר את הענף לימים גדולים יותר בעבר. מספיק עם הקריאות למוני פנאן ולשמעון מזרחי. אין לזה מקום בספורט ולא בשום מקום אחר.

הכתוב הינו טור דעה