שם, מעבר לקשת

אוהדי הכדורסל בעולם נחלקים לשניים: אוהבי ה-NBA ואוהבי הכדורסל ה"אמיתי". הסוג השני של האוהדים, יגידו תמיד שאמנם ה-NBA מספק את השואו, אך מדובר בכדורסל של יכולת אישית ואילו באירופה, מדובר על כדורסל קבוצתי ואיכותי. לפי מה שאנחנו רואים השנה ביורוליג, הטיעון הזה כבר לא מחזיק מים.

את דעתי על היורוליג כבר הבעתי בעבר, אך בואו נשים את הרמה הירודה בצד ונתייחס לעובדות. גיבוב השחקנים התורן שנחת בנוקיה בדמות שאלון, שסימן השאלה הכי גדול סביבה הוא זה ששואל איך הקבוצה הזו היא אלופת צרפת, זרקה, או העיפה, 30 שלשות. מכבי, קבוצה איכותית יותר לכל הדעות, נגררה לזוועה והטיחה 23 זריקות מחוץ לקשת.

התופעה המדאיגה של אנטי כדורסל וזריקת שלשות בכל מחיר הפכה להיות מרכיב חשוב בכמעט כל קבוצת יורוליג. הזריקה המרובה מגיעה מהעובדה שהמאמנים הבינו שעם האתלטיות והגודל מתחת לסלים, קשה לייצר נקודות בצבע, אך עדיין מתעלמים מכל ניסיון לייצר תרגילים לקליעות נוחות ופשוט מורים לשחקנים לירות מכל מצב, עם או בלי שמירה.

תומאס נלחם עם וויליאמס. יותר מדי שלשות במשחק (יוסי ציפקיס)

שאלון היא ממש לא הקבוצה היחידה שעשתה את זה השנה בהיכל נוקיה וחבל לראות את חוסר הניסיון של ה"אלופות" הללו ליצור משחק כדורסל יפה ונכון.

ביום ראשון תגיע לנוקיה הקבוצה הכי מאומנת בארץ, הפועל ת"א. זה לא אומר שהאדומים הם לא אנדרדוג מובהק ורוב הסיכויים שיפסידו במשחק, אך יהיה מרענן לראות קבוצה שמשחקת כדורסל ותגרור את מכבי גם למשחק כלשהו ולא למטווח נוראי. הכדורסל האמיתי כבר לא איתנו, לפחות נקבל בחזרה את הדרבי התל אביבי, בתקווה, בלי קללות ואלימות.

הכתוב הינו טור דעה.