קלדרון, לא רוני

עכשיו זה רשמי: הפועל תל אביב חזרה לעשות בושות באירופה. ההפסד מול אתלטיקו מדריד בוויסנטה קלדרון היה אמנם די צפוי, אך בדומה לנסיגה של נבחרת ישראל, גם הרזומה העשיר שצברו עם השנים לא עוזר לאדומים מחוץ למדינה.

כשהפועל הוגרלה מהדרג השני, רבים אמרו כי האדומים יטאטאו בקלות את ויקטוריה פלזן ואת אקדמיקה. אחרי חמישה משחקים בליגה האירופית, המסע המופלא של 2002 בגביע אופ"א וההופעה המכובדת בליגת האלופות ב-2010 נראות רחוקות מתמיד.

היה ברור כי אתלטיקו תטייל ותסיים ראשונה בבית, אבל איפה הלחימה שהייתה במוסקבה, בפארמה ומול צ'לסי בסטמפורד ברידג'? יוסי אבוקסיס יכול להעיד על כך ממקור ראשון, כי הזיעה שהגיר שם המאמן נמצאת עד היום על משטחי הדשא באותן ערים.

שחקני אתלטיקו חוגגים במדריד (רויטרס)

הנבחרת הפסידה 5:2 לאוסטריה במשחקה הראשון באירופה לפני 20 שנה והובסה לפני יותר מחודשיים 4:0 מול נבחרת רוסיה באצטדיון רמת גן. הפועל הפסידה לזימברו קישינב ב-1995 ולשטורם גראץ ב-2000. גם אצל האודמים, גרף ההתקדמות נעצר והחלה ירידה תלולה.

נקודה מחמישה משחקים זה מאזן עלוב לכל הדעות, אפילו שבשני המשחקים האחרונים האדומים הקלו ראש. מול אתלטיקו זה לא נראה כל כך רע, אבל רחוק מהיכולת לה הפועל מסוגלת. הקמפיין הכושל של האדומים, ביחד עם התוצאות הלא מחמיאות של קריית שמונה, לא נותנים הרבה סיכוי לישראל לעלות בניקוד של אופ"א ולקבל נציגה נוספת בליגת האלופות. הנחמה היחידה של האוהדים האדומים תהיה אליפות על חשבון מכבי תל אביב. כרגע זה נראה רחוק.

הכתוב הינו טור דעה