טוטו נתן וטוטו לקח

לזה אני קורא כדורגל. 90 דקות של מותחן אדיר בטדי, אווירה אנגלית ביציעים ובמילה אחת: חוויה. לפני שנפתח המשחק ראינו את אוהדי בית"ר ירושלים והפועל תל אביב ממלאים את היציעים, דבר נדיר במחוזותינו. לראות את טדי מלא גרם לי להבין שהאוהדים בישראל אוהבים מאוד כדורגל. התגעגעתי לאווירה שכזאת והלוואי והיו לנו הרבה משחקים שכאלה.

חבל רק שהאוהדים עוברים את הגבול לפעמים וחוצים קו אדום. אין מקום לאלימות במגרשים. מה שראינו במחצית, מלחמה בין מחנות האוהדים, לא מתאים לכדורגל ובטח ובטח לא ליום חגיגי שכזה.

היה לנו מותחן אדיר וראינו משחק עם הרבה שערים, קצב מסחרר ושתי קבוצות שנלחמו עד השנייה האחרונה כדי להשיג ניצחון. הפועל תל אביב הייתה טובה יותר במחצית הראשונה, בית"ר ירושלים הייתה הרבה יותר טובה בשנייה. התוצאה לא מקפחת אף צד. הירושלמים ראויים לניצחון יותר בזכות חצי שני מצוין.

אין ספק, הרגע המכריע של המשחק היה השער של טוטו תמוז, שהורחק לאחר מכן בעקבות החלטה טיפשית. הוא לא לומד לקח מהעבר וממשיך בהתנהגות הבלתי ספורטיבית. חבל שהוא עשה את זה כי הוא בכושר נהדר.

תמוז עושה 'שקט' לאוהדי בית"ר (משה חרמון)

הפועל תל אביב לא נמצאת בתקופה הכי טובה ולראייה החצי השני הגרוע שלה. היא חייבת למצוא מנהיג במרכז השדה שינהל את המשחק שלה אחרת שלושת החלוצים שלה ייעלמו להרבה דקות במשחק ולא יצליחו להפיק מעצמם את המקסימום.

ומילה על ג'ון פנטסיל. מתי יבינו בישראל שלא כל כך משתלם להחזיר מחו"ל שחקן ששיחק בעבר בארץ. פנטסיל עזב לאירופה, אך לא שיחק כדורגל שנה-שנתיים. הבאתו מיותרת, הוא אשם בשני שערים.

הצהובים-שחורים נתנו, כמו שכבר אמרתי, חצי שני מדהים. אחרי שנלחצו בחצי הראשון לשער שלהם ולא הצליחו לחבר שתי מסירות, הם עלו הרבה יותר מסודרים ומאוזנים, רגועים ושקטים. בית"ר הראתה שעדיין כוחה במותנה ולמרות שהיא קבוצה חלשה מאוד העונה, האנרגיות שהיא מקבלת מהקהל יכולות לדחוף אותה לעשות דברים מדהימים.

אוהדי בית"ר במפגן עוצמה (משה חרמון)

אני בטוח שאם בכל משחק היו בטדי 18 אלף צופים, הקבוצה מהבירה הייתה מתמודדת על אליפות. אבל כנראה שרק המפגש המותח הזה מול האדומים יכול להביא כמות כזו של קהל.

המצטיין של המשחק הוא ללא ספק חן עזריאל. שני השערים שנכבשו מאז שנכנס הפכו אותו ל-MVP. למרות זאת, אני חושב ששני החילופים של אלי כהן היו הזויים. בפיגור, כשאתה ביתרון של שחקן, לא מכניסים חלוץ על חשבון קשר התקפי, אלא על חשבון קשר אחורי. ולמה להוציא את קובי מויאל הגרזן במרכז המגרש? הוא נלחם כמו אריה.

לסיכום, הייתה לנו חוויה אדירה. לא בכל יום משחק כזה בליגת העל מביא כמות כזו של קהל ומספק דרמה כזו. נהניתי מכל רגע, נקווה שבעתיד יהיו לנו עוד הרבה משחקים כאלה. בתנאי כמובן שיקצרו לנו את הליגה והקבוצות הגדולות ייפגשו ביניהן שלוש-ארבע פעמים בעונה ולא רק פעמיים.