"במדינה שחיה על חרבה"

“במדינה שחיה על חרבה, מה יש לנו אם לא הנבחרת הזו? מה יש לנו מבחינת כדורגל אם לא נבחרת ישראל? נבחרת יש אחת".

ההתבטאות האומללה הנ"ל נאמרה על ידי מאמן נבחרת ישראל, אלי גוטמן, במסיבת עיתונאים לקראת משחק כדורגל בין נבחרת ישראל לבין נבחרת לוקסמבורג.

משחק כדורגל מול לוקסמבורג ואיכשהו המאמן של הנבחרת הלאומית משתמש בלי להתבייש בכלי פטריוטי שחוק, על פיו אנחנו רחוקים פסע או צעד מהחרבתנו ועלינו להיות מאוחדים סביב מטרה אחת שהיא להעלות את שמה של ישראל על נס, בטח ובטח כשעין בינלאומית צופה.

המנגנון הזה נמאס. אף אחד כבר לא קונה אותו. אם לא הייתי מאמין שגוטמן פשוט לא חשב לפני שאמר את הדברים הייתי מוסיף וכותב שזה חוסר כבוד כלפי מי מהאנשים שהקימו את המדינה הזאת.

מפה אפשר לגשת לסיבה שאולי אמר גוטמן את השורה הראשונה ולשחרר אותו מביקורת אמיתית – אחרי הכל הוא חלק ממדינה שלמה בתסמונת מצור מדומה.

הפרטיזנים והחיילים של גוטמן. ציונות בשקל (משה חרמון)

אז ננצח את לוקסמבורג, נעשה מה שנעשה מול פורטוגל ובסופו של דבר אני יכול כמעט להבטיח לכם (למרות שהנבואה ניתנה לשוטים) שנסיים במקום השלישי בבית – קבוצת הדירוג שלנו. מה שנעבור בדרך זה עוד דיבורים על חוסר במנהיגים עאלק או שהדור הזה לא מספיק טוב ואיכשהו בשורה התחתונה נחזור למנטרה המעצבנת – מה יש לנו אם לא נבחרת ישראל? אה, וכמובן שאין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים.

לאנשים שנולדו על מיתוס הצבא החזק ביותר, על הדעה שיהודים הם העם הכי חכם בעולם ולמציאות של תשומת לב עולמית בלתי פוסקת, קשה לקבל את העובדה הכואבת – בכדורגל אנחנו בינוניים ובעתיד הנראה לעין לא נהיה יותר מזה.

אסיים בברכת בהצלחה לנבחרת – כי באמת שכיף לראות לפעמים איך שההיסטוריה חוזרת.

הכתוב הינו טור דעה