אין בשורה

כשפתחנו היום את הטלוויזיה ציפינו לבשורה כלשהי ממכבי ת"א, לכאורה מהמשחק הקשה ביותר בבית. מדובר על שניים מהמאמנים הטובים ביותר באירופה כאשר על המגרש נמצאות שתי קבוצות חדשות לגמרי.

ציפיתי לפאר או לקרוע את בחירת הזרים של בלאט, חשבתי לבקר את יכולתו של יוגב אוחיון לאחר הקיץ הסוער שעבר או אפילו לתהות על יכולתו של מלקולם תומאס שהגיע רק לפני כמה ימים לקבוצה, אך בפועל קיבלנו ערימה של שום דבר.

מורן רוט וסילבן לנדסברג. אוסף של שחקנים בינתיים (יניב גונן)

מול הקבוצה העלובה של יסמין רפשה, שתלויה לחלוטין באיך שארל קאלאווי קם בבוקר, קשה להסיק משהו על איך שהצהובים הולכים להיראות השנה. מלקולם תומאס, שעוד לא הספיק להוריד את המזוודות במסוע של נתב"ג, נראה כמו שחקן שנמצא שנים במכבי, אך זוהי איננה מחמאה לתומאס הסימפטי, אלא יותר עקיצה למסגרת המביכה שנקראת היורוליג ובעיקר לשלב הבתים שלה. ככה זה שאת מספר הקבוצות הטובות ביבשת ניתן לספור על יד אחת.

המסקנות העיקריות מהמשחק הן שיוגב אוחיון הוכיח שניתן לנסות לברוח מקבוצה גדולה כמו מכבי קיץ שלם, לחזור אליה בחוסר רצון ועדיין להוביל אותה ביורוליג. גיא פניני הוכיח שכאשר הוא לובש צהוב ולא כחול לבן הוא יכול לקלוע מאיפה שהוא רוצה ובעיקר דייויד בלאט, שהוכיח שכל עוד יש לך תקציב סביר ואת שמעון מזרחי מאחוריך, אפשר להנחית כל גיבוב של שחקנים אמריקאים (להוציא את קיינר מדלי שנראה כמו דיוויד בלו, רק בקדנציה הראשונה שלו במכבי) ולנצח במשחק הכי קשה שלך בשלב הבתים.

רפשה. זו היריבה העיקרית של מכבי?

קשה להתלהב מהניצחון של מכבי ואפשר לצפות למאזן מושלם בשלב הבתים ולפחות לעלייה לשלב ההצלבה. עצוב שבשבוע שברצלונה מנצחת את דאלאס, מאותה ליגה מגיעה קבוצה כמו מלאגה, שאמורה להוות כוח בשתי המסגרות בה היא משתתפת.

עקב הטיול שמכבי הולכת לעבור בחודשיים-שלושה הקרובים, התקווה היא שבמשחקים העתידיים, מול האימפריות מגידיניה ושאלון, יאפשר דייויד בלאט לאיתי שגב לעלות לשחק, כך שלפחות נקבל שלל כותרות מצחיקות על הקומדי סטור והישרדות.

הכתוב הינו טור דעה