אחרי החגים הגיע, בהצלחה

אחרי החגים יהיה טוב יותר, אחרי החגים אסיים לקרוא את הספר ואחרי החגים נתחיל לחפש מה לא בסדר בהתנהלות שלנו. כמה שהמושג הזה שחוק, כמה שאנשים אוהבים להשתמש בצמד המילים האלו כדי לדחות התחייבויות ולפתח תקוות לעתיד טוב יותר. אז החלטתי להצטרף לעדר, הנה כמה מהתקוות שלי ל-"אחרי החגים".

נבחרת ישראל בכדורגל תתמודד בקרוב פעמיים מול לוקסמבורג וכפי שכולם יודעים מצבנו בבית 6 אם לומר בעדינות, לא משהו. תקוותי הראשונית היא כמובן שננצח ונחזיר מעט מהכבוד שלנו מול אחת הנבחרות החלשות בבית.

גוטמן ובניון, אי זימונו של הקשר משאיר חור, אך למרות זאת מוצדק (שי לוי)

אך התקווה האמיתית היא, שלמרות צמד הניצחנות הצפוי לא נצא בהצהרות שיש לנו סיכוי לעלות מהבית, שאנחנו נבחרת שווה לנבחרות כמו רוסיה או פורטוגל ושלא נחשוב שאנחנו מגיעים לאף משחק בבית הזה כפייבוריטים.

נבחרת ישראל של גוטמן חסרה כרגע כמה דברים כדי לאיים על אחד משני המקומות הראשונים, החשוב והמרכזי ביותר הוא מנהיג. גוטמן לא זימן את יוסי בניון ואני מאמין לו שהסיבות הן מקצועיות. אני גם יכול להבין אותו, אומנם בניון הוא אחד משחקני הכדורגל הטובים שידעה מדינתינו הקטנה, אך הוא לא ממש משחק בזמן האחרון. מצד שני, לקשר ווסטהאם יש ערך מוסף גדול מאוד ואין מי שימלא את החלל שמותירה היעדרותו.

עוד אני מקווה שנפסיק להתלונן על רמת הכדורגל שלנו ושבמקום זאת נתחיל לחשוב איך אנחנו משפרים אותו. שנזכה להתרגש ממשחקי ליגת העל, שהכדורסל יהיה מותח ומעניין, שנתייחס לענפי וספורטאינו האולימפיים גם בשלוש השנים הקרובות ושעונת הספורט שמתחילה לתפוס תאוצה תספק עוד אין ספור רגעים בלתי נשכחים, לפחות כמו העונה הקודמת.

משחק המכות המפורסם בין לוד והפועל ר"ג, תמונות שלא צריך לראות (חגי ניזרי)

אך הדבר החשוב ביותר שכולנו צריכים לצפות ולייחל לו, הוא עונה נטולת אלימות. עונה בה הרגעים שנזכור הם השערים שנכבשו ולא האגרופים שנשלחו, עונה בה הקבוצות לא יגיעו לבית הדין והאוהדים לא יגיעו לתחנות המשטרה ובתי החולים.

אנחנו, השחקנים, אנשי הצוות, האוהדים והתקשורת כאחד, נחליט איך יראה הספורט שלנו בעונה הקרובה. בואו נעשה אותה נעימה, מרגשת, מופלאה ובעיקר הוגנת. "אחרי החגים" שמח לכולם.

הכתוב הינו טור דעה