מאמן ספרדי (אוסקר גארסיה) מנצח בקרב הפסגה בארץ הקודש יום לפני הקלאסיקו. שחקן ספרדי (גונסאלו גארסיה) העניק לנו חוויה בהבלחה ייחודית בבניית השער הראשון לזכות מכבי תל אביב, ו-וולשי ערמומי (רוברטו ארנשואו) כבש את שער הניצחון.
קרב הפסגה הזה נפל עלינו בשבוע עמוס: אחרי העימות אובאמה את רומני ולפני ריאל מדריד נגד ברצלונה. אך גם כאן הוכחנו שאנחנו טובים בדיבורים וגרועים במעשים, כי זה היה כדורגל שבלוני ומונוטוני, שמקבע ומנציח עוד יותר את הסטריאוטיפ הרע של הכדורגל שלנו.
|
מכבי ת"א מול אשדוד. כדורגל שבלוני ומונוטוני (שי לוי) |
|
|
מ.ס. אשדוד, המונעת עד הנה על ידי רוח המחאה נגד הטייקונים של הכדורגל הישראלי, בהסתמך על תקדים האליפות של עירוני קריית שמונה, שיחקה כמי שכפאו שד וסבלה בעיקר מהיעלמותו המסתורית של ניר ביטון, שהקדים להיכנס לסוכה.
ובמכבי תל אביב? אין בשורות אמיתיות. הבינוניות עדיין שולטת. והשיממון, כמו גם הרדידות, עדיין מאפיינים אותה. ובכל זאת, טביעות האצבעות של הצוות המקצועי בולטות. יש כיום בממלכה הצהובה יותר סדר ויותר ארגון, למרות שאני באופן אישי אוהב כדורגל משוחרר ומהנה יותר.
ובכל זאת צל"ג, והוא מיועד לאלירן עטר שעם השריקה לסיום המחצית הראשונה החל בתנועות ידיים מחאתיות. במקום לשמוח על ההובלה ולהיכנס בענווה לחדרי ההלבשה, הוכיח ששום דבר לא השתנה בקופסא השחורה בקודקודו. מזמן אני אומר, שככל שמכבי תדלל את מספר ההופעות שלו, ככל שייטב לה.
|
עטר. מגיע לו צל"ג (שי לוי) |
|
|
מעט קילומטרים צפונית מבלומפילד, רשמה לה מכבי חיפה ניצחון ראשון, סוף סוף. מברוק. ובגזרתו של ראובן עטר יש שקט תעשייתי, אך זמני יש לומר.
לחיפה אסור בשום פנים ואופן לשמוח, שהרי את השער הראשון שלה כבשה כשרמת גן נותרה בעשרה שחקנים, ואת השני הבקיעה כאשר ממול היו רק תשעה שחקנים.
|
אנדלובו וצעירי חוגגים עם עטר. שקט תעשייתי זמני (עמית מצפה) |
|
|
ובכל זאת, גם כאן מבצבצת לה בשורה: אייל גולסה, הבועה של הכדורגל, נותר בחוץ. ראובן עטר השכיל כנראה להבין שמבלי לחתוך, גם אם חלקית בבשר החי, שום דבר טוב לא יקרה.
חיפה עדיין מהוססת ומקרטעת והיא תשאב בוודאי עידוד ושקט נפשי, אך זה לא יספיק אם תהליך הניעור והטלטול לא יימשכו. הלוואי שנראה בהרכב הירוקים צעיר או שניים בהמשך הדרך כי רק כאלה יפיחו בה רוח חיים או שמא ישיבו לה מעט רוח כמו אבדה לה בתקופה האחרונה.